ברחבי הארץ תמצאו אנדרטאות רבות, המספרות סיפור גבורה פרטי של נופל השייטת, של נופל בקרב על הר החרמון או בכל פעולה מבצעית עטורת גבורה. רצון המשפחה למקום התייחדות והזדהות פרטי יצר כאלה, ואין אדם שיכול לעמוד בצערם ולמנוע הקמת אנדרטאות מסוג זה. מול הפרטי, יש גם אנדרטאות המוניות, אלו הציבוריות, ליותר מאשר חלל אחד, מטרתם לזכור את ההערכה, להנחיל את הכבוד, לייחד ולהתייחד ביום בו העם כולו רוצה לכבד ולזכור. גם באלה יש חלוקה, יש אמנים המעדיפים לבטא באנדרטה מחשבות פחות נוגות, אין בעיה עם זה. מותר ויכול כל אמן לתת בשערת נפשו דימיון ויבצע מה שאל ליבו. יש בעיה כאשר המקום עוצב ותוכנן למטרה אחת בלבד זיכרון והתייחדות!!!
זו היא האנדרטה שהוקמה בשולי תל בית שמש. על אבניה חרוטים בדמע שמות נופלים בקרבות, חללים שטרם מילאו שירותם הצבאי ומצאו מותם בנסיבות טרגיות, חיילים שבדרכם לבסיסם נפגעו בתאונות דרכים, הכל בכל מכל. ואין הבדל בסידור שמותיהם של הנופלים בין האחוז בכומתת הצנחן הלוחם לכומתת חיל הלוגיסטיקה לכומתת חיל המודיעין, כולם שווים על האבן, מנשרים קלו מאריות גברו.
הניצב מול אנדרטת חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בואכה תל בית שמש חש את אותה עצבות קודרת של שכול תמידי נצחי המשודרת משבע האבנים שהונחו על המזבח. כך רצה האמן היוצר לצייר בפנינו שבעת קני המנורה, סמל הנצח של העם היהודי על מזבח הקמת המולדת.
האנדרטה הייתה רק מוטיב אחד בתוך חלקת-רחבת זיכרון שנבחרה לכך לפני כשלושים שנה, לדיוק 32 שנים, את האנדרטה עיצב האמן היוצר המקומי אפיק פלאי ז"ל, לימים אב שכול בעצמו. ועדה ציבורית בחרה את העיצוב הזה אחרי שיקול דעת מעמיק בראשות נציגת הציבור ועובדת העירייה הגב' ויקי שטרוסברג ז"ל. שבועות התארך המסע לבחור את המצבה, דיונים אין ספור מסביב לשעות מה ואיך לקיים את אתר ההנצחה העירוני אליו יש לחוש את הכבוד וההערכה הראויים לגיבורי העיר.
בחיל וברעדה, וברגישות המכסימלית נקבע המקום אליו מידי שנה בדברי בו עלו ובאו המוני בני העיר לחוש את אותה יראת כבוד נדרשת למקום. המקום הזה נבחר ולא בכדי, בשל קרבתו לבית שמש המקראית. אין נתק בין שני האתרים האלו, המקום בו עבר ארון הפלישתים, למקום בו מונצח קדושי הארץ ה' יקום דמם. האנדרטה והרחבה שלפניה הם אתר הנצחה זיכרון והתייחדות בלבד!!!
הרי הייתה הצעה חלופית לבחירת המקום להצבת האנדרטה, על המשלט יושבת עיר כמעט והיה המקום. (לא המקום המוטעה המצויין היום במפות הזיכרון המקומיות). החליטה הוועדה בשיקול דעת עמוק כי המקום הערכי יהיה המקום הפתוח ממני נשמעו הפרות המובילות את ארון ברית ה.
איש לא העלה על דעתו לשנות, לחרוג. ואם כן היכן הציבור? למה לא שאלו את הציבור? למה לא שאלו את הועד להנצחת החייל? למה לא שאלו את האבות השכולים, האחים הכואבים, האחות, האלמנות. והייתה הסתייגות בישיבה , אלא שאיש לא הקשיב.
במקום הזה בו תרקדו, תשמחו, תשירו, תנופפו בידיים, בעוד שבועיים תחליפו פאזה, תדמעו, תבקשו לזכור, להתייחד. ככה כל כך פשוט? יום אחד אתם נותנים להם את הגב, ולמחרת באים לדמוע? מי יאמין לכם? לבושתכם המארגנים!! בוז לכם על הזלזול וחוסר הכבוד שאתם נותנים לגיבורי העיר.
שתפו
