רמב"ש ד- הסנונית המבשרת את ניפוץ הפרדיגמות המיושנות

דווקא בעיר המזוהה יותר מכל עם האתוס החרדי השמרני, נולדת תופעה מרתקת, כמעט חתרנית במונחים סוציולוגיים: רמת בית שמש ד', שכונה צעירה בתולדות העיר אך ותיקה במהפכתה - הפכה למעבדת שדה של מודל חברתי חדש, בו הדיאלקטיקה בין מסורת למודרנה יוצרת סינתזה אותנטית וייחודית: החרדי המודרני, שבמשך שנים נדחק לשוליים של השיח הציבורי, תופס כעת את מרכז הבמה.

למעשה, אי אפשר עוד להזכיר את רמה ד' מבלי להתייחס לפיל שבשכונה - החרדים המודרניים. העובדה שדווקא ציבור זה בחר להתגבש בשכונה חרדית מובהקת כמו רמה ד', ולא בנווה שמיר (רמה ה') המעורבת, מעידה יותר מכל על זהותם הברורה וחסרת הפשרות - ועל תחושת השייכות הטבעית שלהם לערכים החרדים.

למראית עין, מדובר בשכונה כמו רבות אחרות - דירות חדשות, גינות ציבוריות, מתנ"סים. אך מתחת לפני השטח מתרקם כאן אפוס חברתי. לא עוד טריטוריות קהילתיות מובהקות של חסידות זו או ישיבה אחרת, אלא מרקם רב-שכבתי והטרוגני. במקום שבו אין הגמוניה אחת, נוצר ביטוי נדיר ועמוק למושג "יחד שבטי ישראל".

החרדים המודרניים - ציבור שנע שנים על הציר שבין נאמנות מלאה להלכה לבין אינטגרציה מחושבת עם אתגרי החיים - מצאו ברמה ד' החרדית כר נוח לפעולה.

לא עוד אינדיבידואלים מבולבלים, אלא קולקטיב בעל נרטיב איתן ומגובש.

אז למה דווקא כאן? ראשית, כי העיר ובראשה ראשת העיר לשעבר עליזה בלוך שכיהנה כמעצבת סדר חברתי חדש בעיר - לא רק שלא ראתה בציבור הזה אנומליה - אלא חלק מ"חזון הגשרים" שלה - שילוב בין רוח לחומר, שהלך וקרם עור וגידים דווקא בעיר שלה - בית שמש.

בלוך הצליחה לאתר את נקודת התורפה המרכזית של החרדי המודרני - מוסדות הלימוד. היא הבינה שאם תדע לתת לכך מענה ראוי ולצד זאת תקצה את המשאבים העירוניים הדרושים לגיבוש הקהילות, היא תוכל למצב אותן כחלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני.

היא השקיעה משאבים לא רק בהקצאות לבתי כנסת, אלא גם בהנחת התשתית החינוכית - בראש ובראשונה בביסוס מוסדות הממ"ח, שהפכו את בית שמש לבירת החינוך החרדי הממלכתי בישראל ויחד עם זה קיבעה על שמה את תור הזהב של החרדים המודרנים.

המילה "קהילה" אמנם נושאת עמה משמעות עמוקה וערכית, אך ללא מערכת חינוכית סדורה, ערכית ומוסרית - אין לה תשתית, אין לה המשכיות, ואין לה קיום. מהפכת הממלכתי־חרדי (הממ"ח) הפכה עבור רבים לסמן המובהק ביותר לרצינות הדרך ולראיה ארוכת הטווח של הציבור החרדי המודרני - עדות חיה לכך שמדובר בבית, ובית לא נוטשים. להפך - עליו נלחמים.

ורמה ד', ללא ספק, היא זירת הקרב שבה נכתבה היסטוריה. במשך תקופה הייתה השכונה עדה לעימותים תכופים בין קהילות החרדים המודרניים לבין קומץ קיצוני, שניסה בדרכים אלימות ומשולחות רסן - הפגנות, איומים וניסיונות הפחדה - לייבא לתוכה שיח של הדרת הקהילות ולהשתלט על זהותה של השכונה המתהווה.

אך לראשונה, (אולי בהיסטוריה?) הניסיון הזה לא רק שנבלם אלא התרסק. אותם קיצונים גילו כי מולם לא ניצבת עוד אוכלוסייה חסרת שורש שתבחר לעקור, אלא ציבור נחוש, מגובש ובעל עמוד שדרה - כזה שנלחם על הבית כי פשוט אין לו בית אחר. להבדיל מאוכלוסיות אחרות שנכנעות למאבק ובורחות למרחבים בטוחים, החרדים המודרניים ברמה ד' השיבו מלחמה שערה - ועמדו עליה, פיזית ורעיונית.

השכונה הפכה למבצרם של אלה שלא רק מקיימים חיי קהילה, אלא גם מחזיקים במעטפת שלמה - בתי כנסת, מוסדות חינוך, חוגי חברה ותשתיות קהילתיות - המאפשרת להם לחיות את זהותם החרדית־מודרנית מבלי להתנצל. המשמעות ברורה: אין תחליף לרמה ד', אין אלטרנטיבה אחרת, ואין מקום נוסף שמציע כזו הלימה בין אידיאולוגיה לבין חיים בפועל.

ברגע שבו הובהר לקבוצות הקיצוניות כי הקהילות כאן כדי להישאר, המציאות השתנתה. ההפגנות שככו, ההתנכלויות פסקו, והרוחות הסוערות התפוגגו. חלק מהמתנגדים למדו להשלים עם קיומה של מציאות חדשה, מורכבת ורב־גונית. אחרים העדיפו לפרוש חזרה לאוטונומיות הקהילתיות שלהם - מרחבים בהם עדיין יש להם את היכולת לסקול באבנים ראשי עיר.

חשוב לציין שעם כל "המעטפת האידיאולוגית" הקורצת, יש גם ממד חומרי שהיווה מרכיב לא פחות קריטי לעובדה שהשכונה החדשה הפכה למוקד עלייה לרגל עבור צעירים כה רבים. למעשה, עבור זוג צעיר ירושלמי או בני ברקי הדילמה אינה תאורטית. האם לשלם שכירות שערורייתית עבור מחסן טחוב, או להתגורר בדירה חדשה, בפריים לוקיישן בין בני ברק לירושלים, בשכונה תוססת, צעירה, מרווחת ומודרנית, הכוללת גנים, מרחבים, פארקים, תחבורה, ומעל לכל כמובן קהילת זהות תואמת? השאלה הרטורית הזו נענית שוב ושוב בכתובת אחת: רמת בית שמש ד'.

אך עיקר גדולתה של השכונה טמון בפסיפס האנושי המרהיב שמרכיב את הקהילות המודרניות - אוקסימורון חי ומפתיע: חסידי חב"ד לצד ליטאים, חסידי ר' שאול לצד חסידי גור, מגויסי 'שלב ב' לצד נאמני משנתו של ר' עמרם בלוי, ספרדים לצד אשכנזים, חוזרים בתשובה ובני תורה לצד צ'אלמרים מפוספסים - שלל תזות ואנטי-תזות שמתלכדות לדיאלקטיקה חיה ופועמת, ויוצרות יחד את הסינתזה המופלאה הזו.

בארדיטשוב, קהל חסידים ד2, הקרעטשמע, המרכזי, בית השם, נועם השם, אוהבי השם, קהל חסידים ד4, יחד שבטי ישראל, נחלת ישראל - אלו רק מתי מעט מהקהילות המודרניות בשכונת רמה ד שמונות יחד מאות משפחות ומהוות את המארג המדהים של השכונה.

רמת בית שמש ד' אולי איננה עוד שכונה. ייתכן שהיא הסנונית המבשרת של ניפוץ הפרדיגמות המיושנות.

ללא ספק, אנו נמצאים בעידן שכותב כעת את ההיסטוריה של האפוס החרדי הציוני החדש של המאה ה-21