אחינו.... ממתי אנחנו אחים?

אני תושב בית שמש, אני מוותיקי העיר, בלי שחצנות, גם אחד מבוניה. התחנכתי בעיר, גידלתי ילדים ברוך השם. חינכתי וכתבתי לא מעט מהיסטוריית העיר. יש לי קושאן רשמי על העיר. אף אחד, כולל אף אחד לא יכול לנשל אותי משייכותי לעיר הזו.

אז אחרי הפתיח הזה אני מנסה לראות מי הם אחי. אחי החדשים שלא ידעתי על קיומם. אחי- שפתאום אני אחיהם כאשר הם צריכים איחוד במטרה להשיג. הפעם קוראים לתושבי העיר בית שמש- 'אחינו'. 15 רבנים שאף אחד מהם לא פגש בי ולא ראה אותי ולא שאל אותי או דרש בשלומי, אף פעם אחת, מבקשים ממני להיות להם אח ושותף למלחמה נגד רשת ביג. לא תודה. אני לא אח שלכם במלחמה שלכם, כמו שאתם לא אחים שלי במלחמה שלי. ואני לא מדבר בכלל על עניין שמירת שבת. שלא יהיה ספק אני בעד שמירת שבת כהלכתה.

אני חוזר לביטוי אחי, 'אחי' זה לא רק במובן הביולוגי. ברוך השם יש לי גם כאלה. 'אחי' זה גם הציבור היקר שעשה איתי כברת דרך ארוכה, בגשם, בקור, בחום, בחורף, בקיץ, בימי המעברה, ובימים השחונים של ראשית העליה. איתם גדלתי והתרועעתי, איתם טיילתי ולמדתי, בחברתם נהניתי ושמחתי ואיתם גם בכיתי.

ואז הגיעו כאלה שרוצים פתאום להרגיש שאני אח שלהם. אני מוכן להיות אח לכל מי שרוצה שאני אהיה אח שלו. תנאי אחד- הדדיות. מה שאני נותן אתה גם תיתן לי. וההיפך ממקום שאתה מתעלם גם אני אתעלם. ואין לי שום כוונה חלילה לזלזל באדם, ותהיה חשיבותו אשר תהיה, אם את הבסיס - הדדיות- אינו מקבל עליו. אני לא אחיו. לא רוצה להיות אח שלו. לא רוצה להיות אח של אחד שמתנער ממני בשעה שאני צריך אותו, בשעה שאני קורס, בשעה שאני עוזב הכל כדי להגן על הילדים שלי וגם על הילדים שלו מנאצים. הדדיות זה שווי בהשקעה, במאמץ, בסיכון, במסירת הנפש, בקידוש השם, במלחמה על הבית.

כן כן אני יודע שיקום מישהו ויגיד זו הערבות ההדדית, הערבות שיש כאלה שמסכנים עצמם בשדה הקרב ויש כאלה שלומדים תורה להמשיך קיומו של העם. אפשר לקבל ואפשר שלא. בימים כשגרה אני יכול לקבל, לא בימים בהם נכפית על עמנו מלחמה של שנה וחצי והיא אינה נגמרת. כאשר נגמרו הכוחות, כאשר בתים מתרסקעים, (בכוונה הוספתי את העין למען אלה המבינים את שפת האידיש) כאשר ילדים חולמים את הוריהם, אין שום דבר חשוב יותר מאשר להשתתף במאמץ. ואני רואה לומדי תורה שם, בעזה, ברפיח, בשומרון או בגולן הסורי. קרי אפשר ללמוד תורה בחברותא גם בשדה הקרב. לא אותה רמה, אבל אותה מצווה ואפילו גדולה יותר.

אצא איתכם למלחמה שלכם, אם תצאו איתי למלחמה שלי להגן על הארץ, זו הארץ שבה תוכלו לדרוש גם סגירת עסקים בשבת. ביום בו חמישה מהרבנים המכובדים הנ"ל ישנו תפיסת עולמם הגלותית ויחשבו על טובת ארץ ישראל לפני הכל, אהיה הראשון להתייצב עם חרב או בלעדיה, עם קפל"ד או בלעדיו, להיאבק למען הערכים בהם הם מאמינים. עד שזה לא יקרה, אני לא אח שלהם והמלחמה שלהם אינה המלחמה שלי.