זוכרים את השביעי באוקטובר- בנוכחות מצומצמת. מה יהיה כאן בעוד שנתיים או שלוש?

היום ה-7 באוקטובר, היום בו רעדו אמות הספים, היום בו נטבחו ונאנסו, נשחטו ונשרפו, נחטפו ממיטותיהם ומביתם בני עמנו לתוך עזה שתימחק לעולם אמן. עיריית בית שמש הקדימה שלשום וקיימה כבר ב-5 לאוקטובר את אירוע הזיכרון שלה. כן זה היה אירוע שלה, כאילו לא חשוב שתושבים ואזרחים ישתתפו. כי מי מקיים אירוע שחייב להיות המוני- בנוכחות רבים, באולם? ויכול להיות האולם הכי ממוזג והכי גדול, בסופו של דבר זה אולם.

אירוע שמצופה שיהיה להפגנת ענק, בנוכחות אלפים מבני העיר, הצטמצם לאירוע בהיכל התרבות שבתפוסה מכסימלית מכניס 580 צופים. בית שמש עיר עם מאתיים אלף תושבים ויותר, עיר מחוז שמאגדת לתוכה אלפים מבני המושבים והקיבוצים סביב. ורק 580 איש ואישה (במקרה והאולם היה מלא) באים לזכור, להתייחד, לשמוע, להקשיב, לזכור?!!! ביזיון, בושה למנהיגי העיר, ליוזמי ומארגני הטכס, כך לא יוצאים ידי חובה. לא מדובר בחגיגה של הנאה, זוהי מחוייבות לאומית צורחת, זועקת!!!

ועוד, על אירוע הלילה הזה למדתי רק מחברת מועצת העיר, האם אני כעיתונאי לא ראוי לקבל הודעה/הזמנה לאירוע כזה? וכמה כמוני יש תושבים בעיר שלו רק היתה פניה אליהם או הודעה, לא כזו לצאת ידי חובה, אלא הזמנה של ממש, מסבירה, משכנעת, מהדהדת היו מצטרפים לערב הזיכרון. השביעי באוקטובר אינו עוד תאונה בדרך, אינו אוטובוס תקוע בפקק, אינו פנצ'ר בגלגל הרזרבי של משאית האשפה, לא היא הדרך בה נבחר להודיע עליו, הרבה יותר מכך. לוחות המודעות העירוניים, חייבים לספר על כך, העיתונות המקומיות, בכל המדיות, ואפילו כריזה באמצעות נהג כמו זה שמודיע על צבע שחור, יכול לעבור ולהזכיר לתושבים על קיומו של האירוע. לעודד לדרבן, לשכנע, להסביר.

אירוע זיכרון נוסף התקיים היום יום 7 באוקטובר במתנ"ס זינמן. למלא אולם נשלחו שתי כיתות מביה"ס ברנקו וייס. 280 כיסאות באולם, קרחות נראו בהיכל. רק 280 (בשיא) זוכרים, מכבדים? פעם היו מביאים באוטובוס את מרכז יום לקשיש למלא אולמות. גם על זה לא חשבו היום... אפילו לא אחוז אחד מתושבי העיר השתתף בטכסים המצטברים.

אל המלחמה הנוראה ביותר שעברנו ואנחנו עדיין עוברים, חייבים להתייחס בצורה אחרת. בארגון שונה, בהיערכות אחרת. לא רק לצאת ידי חובה בקיום אירוע!!! אני, לפחות אני לא קונה את היחס הזה. זוהי מלחמת קיום בה הופגנו גבורה עוז ואומץ, לכבודם, לכבוד הנופלים והפצועים ואלה ששירתו ומשרתים במילואים להגן על פיסת האדמה הקדושה שקרויה ארץ ישראל.

ואנחנו רק בשנה השלישית בלבד לציון אותו יום נורא. מה יהיה כאן בעוד שנתיים, בעוד שלוש, אם חלילה אותם אנשים יהיו אמונים על ניהול העיר הזו? זו העירייה שמתנהלת בידיים חרדיות, מראש עיר דרך מנכ"ל ועד דובר, כושלים או לא כל אחד יחליט לעצמו. זהו ניהול דורס, ניהול חסר הבנה ורגישות לסיפור הקשה שחוותה מדינת ישראל ובית שמש בתוכם. לקראת היום הזה, שלוש שנים אחרי אותו יום נורא, מקיימת העירייה אירוע עירוני.

ועוד משהו, אולי לא חשוב, בשבילי חשוב מאוד. מעניין ומסקרן אותי כיצד היום או אתמול או שלשום התייחסו ליום הנורא הזה במערכת החרדית בעיר, קרי בישיבות, בכוללים, בתלמודי התורה, במוסדות החינוך. סביר להניח שאם היה משהו שם, הדובר החרדי היה בודאי מהדהד בהידור.

הערה לפני סיום: בבית שמש, העיר השולטת על עשרות גבעות רמות, אין דגל לאומי מונף בראש התורן לגאווה באחת החצרות המרכזיות בעיר, במרכזים, או אפילו בגבעה הכי גבוהה ממנה ניתן להשקיף לעבר כל שכונה. גם בכניסה לעיריית בית שמש, סמל שלטון, גם לא ברחבת בית משפט השלום בעיר, גם לא ברחבת המועצה הדתית, לא השכילה העיר להניף דגל ענק על תורן גבוה, מפאר ומרומם, לספר על מה אנחנו נלחמים למעשה.

אולי זה לא היום לבקר את עיריית בית שמש, ובכל זאת זה מחוייב המציאות.