אני לא קונה את הרעיון של מידה כנגד מידה.
דווקא בימים אלה הוא משמש כלי ניגוח ביו מגזרים.
הדתי לחילוני: 'רצית לטוס לחו"ל בפסח? תישאר בבית!'.
החילוני לדתי: 'דיברת לשון הרע בבית הכנסת? סגרו לך אותו!'.
די.
מוטב שנרד מהגל העכור של שמחות לאיד.
זה לא מקרב! זה לא מחזק!
זה רק פוער עוד ועוד.
אנחנו כן מכבדים הורים, ואנחנו מתפעלים מיופי בעידן של מגוון ושפע- למה לא? אנחנו כן מתקשרים עם אחרים, ואולי יותר מבעבר, בהיותנו זמינים, בסיוע טכנולוגיה מקלה וחסכנית.
נכון, קנינו והחלפנו מכוניות שרמת חיינו מאפשרת-למה לא?
חדל עם הסגפנות.
אני סבור בהיפך הגמור-מעולם לא היינו מעורבים ומעורים וקרובים כל כך, דווקא לנוכח שלל האפשרויות הבונות והמיטיבות באורח חיינו.
הקורונה אינה תוצאה של מידותינו הרעות.
הקורונה היא אתגר השימור והחשיפה של מידותינו הטובות,
גם בגל סולידאריות שמציף אותנו ובינינו מדן ועד אילת.
איפוק וכיבוש הלהט לרוץ לספר לחבר'ה באיצטלה של נביאי זעם, מטיפי מוסר ומוכיחים בשער, מחישי קץ, ועוד וריאציות של קלות הלחיצה על ההדק.
שמרו על עצמכם.
שתפו
נכתבה ביום שלישי, 31 במרץ 2020, 09:26
אין אין אין פשוט אין עליך גובניייי