חניכי הצופים מחפשים בית של קבע

חניכי תנועת הצופים נודדים זה חמש שנים, השנה הוצע להם בי"ס תיכון להתארח. כדי לא ללכלך אותו בימות הגשם הודיעו לילדים לא להגיע. ובינתיים מחכים להקצאה...

פרסום ברשת החברתית
פרסום ברשת החברתית

חמש שנים תנועת הנוער 'הצופים' בבית שמש בנדידה. כמו הציפורים, מגיעה העונה והם כבר מעל עמק החולה דרכם צפונה... חמש שנים בלי בית אמיתי בו יוכלו לגדול ולהתפתח. למרות התנאים השבט הזה הולך ומתעצם מידי שנה, השנה רשומים בו 150 חניכים וחניכות. איזה יופי!! גאווה. חיל.

חמש שנים עברו על מיכאל אבל... בכל שנה הם מוצאים עצמם בבית אחר, שנה במתנ"ס הזה ובשנה אחרת במתנ"ס אחר. אירוח יוצא מהכלל, התנאים טובים. אבל... מה לעשות וכאשר כן ירבה וכן יפרוץ והצרכים גדלים, מה עושים?מנסים לחפש בית של קבע. ככה זה בחיים.

לתנועת הצופים יש בית טבעי, בסמוך לבי"ס עדיהו. הבית כבר אינו מתאים לתקופה, האיזור מיושב, 'הצופים' זו תנועת נוער פעילה, תוססת, לעיתים אפילו רועשת. סביבת מגורים זה לא תמיד הכי מתאים... פעילות הצופים עיקרה ביער, בשדה פתוח, במרחבים. בביתה הישן יש מחנק... אז חיפשו ומצאו פיתרון, במתנסים השכונתיים. כך נדדו ממתנ"ס אחד למשנה עד השנה. השנה הוצע רעיון יפה, לשדך את בי"ס ברנקו וייס לתנועה. בנוסף לכל מעלותיו של התיכון, ראה מנהלו צורך לתת ערך מוסף, ערך תנועתי לתלמידיו. הצופים נבחרו. 'בואו ותשכנו אצלי', הציע וההצעה נפלה על אוזניים קשובות. למה לא? לזה טוב ולזה לא חסר... השימוש בבית הספר מחייב איזה הוצאה נוספת- מימון ניקיון. 150 ילדים מותירים אחריהם בלכתם חצר מלוכלכת, כיתה לא מסודרת. צריך לנקות. ניקיון מחייב איש תחזוקה, הוצאה כספית. מימון. הצופים נדרשו להשתתף במימון... מימון? קשה להתמודד... הסכום נראה גבוה מדי ולכן נמצא רעיון, אנחנו נקבל נקי, נחזיר נקי, הצופים ידאגו לניקיון. ההוצאה גבוהה מהיכולת להשתתף, ולמרות זאת החליטו בצופים לאמצו. עם תץנאי אחד, בימות הגשם, הימים בהם יש עבודה קשה, לנקות בוץ למשל.

דוד וינטראוב (האבא של יותם) הרוח החיה והדומיננטית מאחורי קיום והתחדשות פעילות השבט, עושה הכל כדי לקיים ולהרחיב. הוא האבא, האמא, הסבא והדוד הטוב. דואג בכל שנה לבית חם, למתקנים, לתקציבים. עיקר ההקצבה באה מהתנועה, העירייה תומכת. זו האחרונה חייבת לתנועה סכום של חי אלפי שקלים מהשנה האחרונה. האם בעירייה מתכוונים לשלם?

בינתיים חוזרים לחפש בית. הרצון למצוא בית של קבע כל הזמן מכרסם במוחו של וינטראוב. הוא פנה לראש העיר משה אבוטבול, וזה ייאמר לזכותו לא פסל. תפנו דרך שלום, תבקשו הקצאה, אני אדאג לאישור. הבקשה הונחה לפני וועדת ההקצאות. זה תקוע שם.

ובינתיים מה עושים עם הילדים? צריך לשלם או לפנות. וינטראוב עושה חשבון פשוט ומעלה כי לצורך המשך השותפות עם ברנקו וייס עליו לשלם סכום כסף שאינו בנמצא. מכיוון ששודד לא רשום בשום קרדיט שלו, אז החליט להודיע לילדים לא נלכלכך את בית הספר בימות הגשם, (אז יש בוץ) בימים גשומים אנחנו נעשה פעילויות במקומות אלטרנטיביים. היכן? בבתים, בחצרות פרטיות.

סיפור? וואחד סיפור. תנועת נוער מתפתחת, בעיר שמבקשת ליהנות מפירות הפעילות הזו ורוצה להיות גאה בפעילות תנועות נוער , אין לה לתת מקום לתנועה או לפחות לממן את שהייתה במתקן שמוכן לקבלה.

אז מה עושים בינתיים? וינטראוב לא נשבר, אין לו כוונה להישבר. הוא פנה להורים. אחת מהן פרסמה את הפניה הנ"ל תוך פניה לראש העירייה לקחת צד בעניין. גם אנחנו שלחנו לה בהודעה אישית. לא זכינו למענה... אולי עוד תענה. היא עסוקה וטרודה בעניינים חשובים אחרים ורבים לא פחות. אפשר להתאזר בסבלנות... הזמן לא לטובתה. סליחה, ברכת הגשם שבאה השנה מותירה את הילדים בימים רבים ללא קורת גג מגנה ושומרת.

נושאים: צופים, בית שמש
פרסום ברשת החברתית
פרסום ברשת החברתית
פרסום ברשת החברתית
פרסום ברשת החברתית