בתקציב המעודכן לשנת 2027 לתפעולה השוטף של עיריית בית שמש, (שאושר לאחרונה והפך את בית שמש לרשות הראשונה בארץ שמציגה תקציב מאושר לשנה זו), העירייה ביצעה שינוי דרמטי במבנה התקציב ואיחדה סעיפים תחת הגדרות רחבות יותר כחלק מתוכנית ההתייעלות שלה. בלעדי התכנית אין סיכוי שמשרד הפנים יאשר.
תקציב שיפור פני העיר או מינהל תפעול כפי שהוא מוגדר בתקציב, כולל את הניקיון, הגינון ומערך פינוי האשפה, כמובן בתוספת שכר. לפני שנדון בסעיף זה, שאלה, לכמה תושבים הוא מיועד? נכון לדיון על התקציב ההכרזה היא שבית שמש מאוכלסת במספר של כ-189 אלף תושבים. נתון בעדינות, לא מדוייק. ההערכה היא הרבה יותר גדולה, בבית שמש נכון להיום, יוני 2026 יש למעלה מ-200 אלף תושבים, משהו כמו 208-210 אלף תושבים. סך המימון לאגף תפעול זינק לסכום שיא של כ-200 מיליון ש"ח והוא מתייחס לכמות תושבים לא מדוייקת. זינק אבל לא עונה על הצרכים האמיתיים של העיר. אם תרצו זו הסיבה לטענות הרבות מצד תושבים על פינוי אשפה לא סדיר ולא תקין.
סעיף קבלן פינוי אשפה : התקציב המיועד לקבלני הפינוי צמח מ-38 מיליון ש"ח בשנת 2025 ל-כ-46 מיליון ש"ח ב-2027. זוהי עלייה משמעותית הנובעת ישירות מאכלוס השכונות החדשות (כמו רמת בית שמש ד') והעלייה בכמויות הפסולת המיוצרות בשטח.
סעיף פינוי מסוף האשפה, השינוע וההטמנה : סעיף זה עודכן לעומת 2025 (אז עמד על 20 מיליון ש"ח) ונקבע על כ-23.5 מיליון ש"ח. הגידול נובע בעיקר מהתייקרות תעריפי המדד של היטלי ההטמנה המשולמים למדינה והמרחק הגיאוגרפי למטמנות בדרום הארץ.
בשורה התחתונה, העלות הישירה של שני הסעיפים (קבלן רחובות + מסוף ושינוע) קפצה מ-58 מיליון ש"ח ב-2025 ל-כ-69.5 מיליון ש"ח ב-2027. ויש גירעון במימון של העירייה. איך מתגברים עליו? בעקבות הפערים התקציביים הגדולים שנוצרו בשל כמויות האשפה (והתושבים הלא רשומים), המשרד להגנת הסביבה העביר לעירייה תקציב תוספתי מיוחד של 8.7 מיליון ש"ח המיועד כולו לשדרוג מערך פינוי האשפה, מה שאיפשר לעירייה לאזן את ההוצאות הללו מבלי להיכנס לגירעון עמוק.
במהלך שנת 2023, נפח האשפה הכולל שיצא מבית שמש עמד על כ-90,000 טונות של פסולת מעורבת. כדי להבין את המספר הזה בצורה מוחשית יותר בשטח, ניתן לפרק אותו לנתונים הבאים: ייצור יומי: העיר מייצרת בממוצע כ-250 טונות של אשפה בכל יום. ימי שיא וחגים: בתקופות עמוסות במיוחד, כמו ערב חג הפסח, קצב הפינוי מזנק בצורה דרמטית. בערבי חג העירייה מפנה לעיתים כ-1,000 טונות אשפה תוך 24 שעות בלבד כדי לנקות את הרחובות. ככל שמספר האוכלוסין משתנה, והוא ברוך השם רק עולה, כמויות האשפה רק גדלות. אם בשנת 2023 זה עמד על 250 טון היום כבר לספר שהעיר שגדלה מ-165 אלף ל-210 אלף תושבים מייצרת משהו כמו 320 טון בכל יום.!!! אגב וזה מעניין, בית שמש מייצרת פחות אשפה לנפש ביחס לערים מתקדמות אחרות, אלא מאי? יש בעיר אוכלוסיה לא רשומה המייצרת אשפה, והיא, היא המעלה את כמויות האשפה במספר הכולל.
נקודה חשובה, אולי בציבור החרדי אפילו הרבה יותר, כי הם מרבים להשתמש בחומרים חד פעמיים. מתוך כלל הפסולת הזו בבית שמש, רק כ-7.5% מועברים למיחזור (הנתון הנמוך ביותר מבין הערים הגדולות בישראל), בעוד ששאר האשפה מועברת להטמנה בדרום הארץ. אין פלא איפוא שברחוב שלי אין פח אחד למיחזור עיתונים!!! שווה כתבה נפרדת. העיר לא מקדמת הסברה לקידום שימוש במיחזור!!!
מסקנות: עיריית בית שמש המשתדלת להגדיל אוכלוסין, והיא יודעת היטב מה מספר האוכלוסין המדוייק (הרישום למערכת החינוך) יכולה בניד עפעף 'לדייק' את מפת תשלומי האשפה. למשל הטלת אגרות פינוי אשפה במוסדות פטור, בכוללים וכד. ההפסד הכלכלי חוסר הגבייה ממוסדות כגון אלה, אינו יעיל או כמעט שאינו מיושם בשל מורכבות פוליטית ומשפטית בהגדרת "אשפה חריגה" במוסדות חינוך, העירייה סופגת את רוב הסכום הזה ישירות מתקציבה השוטף. מדובר בסכום כספי של 8-10 מיליון שח בשנה הממומן כולו מכספי משלם המיסים המקומי. יש לבית שמש מה ללמוד עוד מבני ברק ואלעד המפגינות חוקי עזר נוקשים בנושא הזה. מי צריך לטפל? גזבר העירייה- דרישה על חוק עזר לפינוי אשפה, יועץ משפטי- שחייב לגבות את הדרישה של הגזבר. למה שיהיה איכפת להם אם הם בכלל לא תושבי העיר...
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.







