התלות בתקשורת אינה רק בעיה מקומית

בעיריית בית שמש החליטו לארגן את עצמם מחדש בנושא פרסום, דבר שהטפנו לו שנים ארוכות. לא ייתכן שכל בר בי רב קובע מה לפרסם והיכן. פירצה קוראת לגנב, בעיקר פוליטיקאי המצוי להעביר מודעות בקצב לכל מי שרק יכול. כך התנהלו כל דוברי העירייה בכל הדורות, עד כדי כך שאחד מהם הותיר חובות במאות אלפי שקלים מבלי מקורות לכסותם. היו דוברים שלטעמם לא התאימה להם הפלטפורמה בשל התוכן, בשל אג'נדת העורך וכד. והם הגיבו בחרם על אותו עיתון/אתר. היו דוברים שהעדיפו את המקורבים יותר ודחו אחרים. הפיתרון היה והוא הנכון: לקבע נהלי פרסום בעיתונות המקומית, דבר שבאופן הזוי לא נעשה מעולם.

עד שבא אלי ג'אן, דובר מרשות מקומית קטנה, חסר ניסיון בהתמודדות מול הדף תקשורת נושכת, מכנס פגישת עבודה כולל יועצת משפטית לכסת"ח, חסרת קשרים, ניסיון ובעיקר הבנה של מהות הפרסום והצורך לרשות מקומית בו. ג'אן מגבש לעצמו סדר יום חדש, הוא יקבע מחירי הפרסום, הוא יקבע עם מי לעבוד ועם מי לא. זה נבע א. מרצון למחוק חובות עבר, ב. לגבש לעצמו חונטה קרובה על פי דעתו. מבלי לחקור, ובעיקר בעיקר מבלי לזמן את הצד שכנגד, לשאול, להיוועץ, להגיע למסקנות.

אין ערך לעבודה בלי פרסום, לפני ואחרי. לפני - להביא למודעות, אחרי- להפיק תוצאות מהעשייה, השפעה על דעת הציבור. לפרסום השפעה גדולה מאוד על חיי התושב. תדע וידע כל תושב בעיר על פעילות עירונית, על יוזמה, על אזהרה, על כוונה, על מחשבה. ולכן ככל שירבו בפרסום כך הסיכוי להביא מודעות גדול יותר. אז היכן הבעיה? בתקציב.

לדובר או למנהל מחלקת הדוברות צריכה להיות מחשבה בריאה להשיג את המטרה הנעלית של הפצת מידע בקרב כלל הציבור. בעיר כמו בית שמש הדבר מורכב הרבה יותר. ההרכב האנושי מגוון עד למאוד. חסידים- קבוצות חסידות שונות ומשונות. ליטאים, ספרדים, חרדלים, דת"לים, חילוניים, ממסורתיים. ובכל קבוצה יש תתי קבוצות, כך שלהגיע לכולם משימה בלתי אפשרית. אם נסכים שלרשות המקומית יש חובת פרסום, אז התקדמנו. חובה להביא כל מידע לכל אחד בכל הזדמנות. נניח, נקח כדוגמא אירוע בהפקה עירונית של אמן אורח רם מעלה. הפצת המידע על כך, אם יתבצע רק בקבוצת מקורבים יגיע רק למקורבים והם יהיו הראשונים ליהנות ממנו. אין כאן הזדמנות שווה לכולם. והרי החוק קובע למתן זכות שווה לכל התושבים. בכך צריך להתמקד אדון דובר, לחשוב על כל התושבים ולא על קבוצת מקורבים. הפצת אירוע שכזה רק בקבוצת מקורבים, היא חטא!!! אפילו חטא גדול לתפקיד, למשימה, לאתגר העומד בפניו.

המציאות היא שג'אן הולך בעקבות, מה שהחלו קודמיו ובשלב מסוים נזרק לפח, ואח"כ נמצא, התבסס על קבוצות העדכון בואטסאפ. נו, למה מה שטוב לירושלים לא יכול להיות טוב לבית שמש? למה מה שטוב בחיפה או בקריות או בגוש דן לא יכול ללכת בבית שמש. שאלה מצויינת. התשובה היא בדיקה. בודקים חוקרים לומדים ואז מגבשים החלטות. אתה הקורא בוודאי חבר בקבוצת ואטסאפ אחת, אולי כמה. הנייד שלך סובל הרבה כאלה באחרונה בעקבות המלחמה. חדשות משמחות, חדשות מתפרצות, ליכודניקים, קפלניסטים, וכן הלאה. פרסמו אצלך מודעה באחת הקבוצות, ראית, רפרפת הלאה. אם זה מגיע אליך פעם אחת, גם שכחת.

ומן הכלל אל הפרט. מצבו הכספי של ג'אן קשה. בשעה שלאחרים הגדילו במאות אלפי שקלים כדי להוסיף יועץ משפטי או עובד בגזברות, לו אולי אף צמצמו. בנוסף, הוא נדרש לממן יועץ תקשורת לראש העיר. מנין ייקח את זה? כשאין תקן, חורגים מהמנהל התקין ומאשרים תשלום בדרך שונה.

בעירייה רוצים להגיע לכלל התושבים. האם הם מצליחים לא בטוח? יש תקשורת כתובה ובה מפיצה העירייה מודעות על פעילותה. האם התפוצה הזו מספקת? למשל, אתר זה הודר מפרסום מודעות ליום הזיכרון וליום העצמאות. האם היו אירועים? בהחלט. כמה ידעו? לא הוגן להשיב על כך בדיון על שני הנושאים האלה כי הגיעו ויגיעו גם בלי פרסום באתר. האם מישהו יודע מה נקבע בעניין לג בעומר בעירייה? היכן מותר להבעיר מדורות? לא!! כי קוראי האתר הזה מודרים. מבחינתם יש הוראת נציב כיבוי אש האוסרת על הבערת מדורות בכל הארץ.

המטרה כפי שכבר כתבנו, להגיע לכלל התושבים. יכול להיות שהקורא שלנו מחובר לעוד קבוצות, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. בעובדה העירייה החליטה על דעת הדובר להדיר אתר זה מפרסומיה. ולא רק אתר זה, לפחות שתי קבוצות מובילות בעיר, קבוצות חרדיות שעושות עבודת קודש במלאכת הפרסום והידע לטובת הציבור, לא זוכות לקבל פרסום עירוני שוטף.

סיכום: אפשר לדלג הלאה ולומר זה לא מעניינינו. זה כן מעניינכם ציבור הקוראים, הנבחרים, מובילי העיר. אתם פוגעים היום בייצוב מערכת לה תזדקקו או נזקקים בכל שעת עבודה שלכם. נכון, אנחנו לא בתקופת קורונה, אבל אנחנו בעת חירום. לכל קבוצה כזו יש ייחודיות וזהות עם קבוצת קוראים בסיסית. לכל קבוצה כזו צריך שהפרסום יגיע באופן שוטף בחלוקה לפי צרכים מבלי לבדל אף דעה או אג'נדת הבעה. יש עוול בעבודה שוטפת, יש עוול גדול בחלוקת המשאב הזה שנקרא פרסום, ועוד יותר פגיעה בזכות הבסיסית לדעת לכל התושבים.