הנתבעת שניצחה את עוה"ד

גם אם אתה מתלונן לפני הגוף האחראי על ממלא תפקיד, יכול שתתבע בעוון לשון הרע. במקרה שלנו, הגנת תום הלב שיחקה לטובת הנתבעת שזכתה לפיצוי מהתובע שהוא לא פחות ולא יותר עו"ד שייצג את עצמו.

בית משפט השלום ירושלים
בית משפט השלום ירושלים

פס"ד באחת התביעות המוזרות שהתנהלו בבית משפט השלום, עו"ד תובע תושבת העיר, בעוון לשון הרע ומפסיד לה. איך? הנה כל הפרטים.

עילת התביעה הוא מכתב מטעם הנתבעת לממונה על האגף לסיוע משפטי במחוז ירושלים ובו נכתב, כי פרודה מנהל כנגדה, במשך שנים ארוכות, הליכים משפטיים שונים ומשונים אשר בגינם היא נאלצת לשכור הגנה משפטית, הגובה ממנה מחיר כלכלי גבוה, בעוד פרודה, מקבל סיוע משפטי מטעם המדינה, כשלמעשה הוא עובד ומשתכר ואינו זכאי לכך. עובדה אשר הוא מעלים מעיניו של הסיוע המשפטי כמו גם מעיני התובע.

עוד לטענת הנתבעת, התובע מקבל מפרודה תשלום שכר טרחה גם באופן פרטי, בנוסף לזה המשולם לו על ידי הסיוע המשפטי, מעשה אשר מנוגד לכל דין. הנתבעת זכתה להיות מיוצגת ע"י עו"ד אלי בוטבול שנותן שירותי ייעוץ גם במסגרת ייעוץ משפטי במחוז ירושלים.

התובע, עו"ד במקצועו, טען בכתב התביעה כי מכתבה של הנתבעת עולה לכדי לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, ומשכך, זכאי התובע לפיצוי בגובה של 30 אלף ₪.

מנגד טענה הנתבעת כי מדובר בתלונה אותה הגישה לסמכות שאמורה לבדוק טענות כאלה, וכי מכתבה נועד כדי לבדוק את המידע שברשותה ולא לקבוע מסמרות. הנתבעת הוסיפה לטעון עוד כי תביעת התובע הינה חלק מתביעות סרק שמגיש התובע במטרה להפחידה ולמנוע ממנה מלמצות את זכויותיה.

כב' הרשמת הבכירה עדי בר-טל בבית משפט השלום החליטה לדחות את התביעה, למרות שאין מחלוקת שבמכתב שמוען לסיוע המשפטי, קיימות טענות הפוגעות בשמו הטוב של התובע שהינו עורך דין. טענות אלו מהוות לשון הרע, באשר פוגעות במוניטין התובע ומייחסות לו מרמה בייצוג באמצעות הסיוע המשפטי, מקום בו המיוצג, אינו זכאי לסיוע זה. הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על העובדה כי הדברים שנכתבו מהווים לשון הרע, אלא פנו לבחינת תחולת ההגנות במקרה הנדון, ואכן כך יעשה.

הרשמת בדקה את טענת תום הלב מצד הנתבעה ומצאה כי "אין מדקדקים עם המתלונן יתר על המידה ומאפשרים לו לשטוח את תלונתו כפי שהוא מבין, בסגנונו ובניסוחו. הטעם לכך נעוץ באינטרס החברתי שביצירת מנגנון לתיעול תלונות בפני הערכאה המבררת. חזקה היא, כי הגוף המברר ידע להבחין בין "עובדה" לבין הבעת דעה, בין ראיה לבין אמירה סתמית, וידחה תלונות סרק שאין בהן ממש, מבלי שיהא בכך כדי ליצור קלון לנילון." והוסיפה : " במקרה הנדון, הלשון בה נקטה הנתבעת במכתב התלונה אינה ראויה וניתן היה להשיג את אותה מטרה תוך שימוש בלשון מעודנת יותר, במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר בעורך דין. עם זאת, אין בכך כדי לשנות התוצאה, שעה שאת סבירותו ומידתיותו של הפרסום יש לבחון על רקע מכלול הנסיבות, ולא אך בהתייחס ללשון הפרסום כחזות הכל.". כב' השופטת נימקה: התרשמתי מעדותה של הנתבעת, כי פנייתה לסיוע המשפטי נעשתה בכדי לבדוק האם פרודה מקבל סיוע משפטי שלא כדין בהיותו אדם אשר עובד שאינו זכאי לשירות זה. אכן, אין להתעלם מהעובדה שביטנה של הנתבעת הייתה מלאה הן על מר זכריה והן על התובע זאת, בשל ההליכים הרבים אשר התנהלו בין הצדדים במשך השנים ותחושתה הקשה כי מוגשים נגדה תביעות סרק".

הנתבעת אף מעידה, כי לא חשבה שהתלונה תגיע לאוזניו של התובע. הנתבעת סברה כי התלונה תיבדק במשרדי הסיוע המשפטי ובכך תגיע לחקר האמת, שהרי אם הנתבעת הייתה רוצה להכפיש את שמו של התובע, יכלה לעשות זאת בדרכים רבות אחרות, לרבות פרסום תלונתה."

סופו של יום החליטה כב' הרשמת לדחות את התביעה ולחייב את התובע לממן הוצאותיה של הנתבעת בסכום 6000 ₪.

נושאים: בית משפט השלום, ירושלים, עוד אלי בוטבול
בית משפט השלום ירושלים
בית משפט השלום ירושלים
בית משפט השלום ירושלים
בית משפט השלום ירושלים
מצטרפים לתהליך הכנת תוכנית המתאר של עיר העתיד
הכי טובים, הכי מעודכנים:
הורידו עכשיו ב-Google Playהורידו עכשיו ב-AppStore
תגובות הגולשים:
בניגוד לאחרים, דעתכם חשובה לנו! כתבו:
דירוג: