הבוקר נשמעה אזעקה, אתמול בערב הייתה גם אזעקה. בימים האחרונים היו עוד כמה אזעקות. מה עושים תושבים המתגוררים בבתים חסרי מרחב מוגן. רצים לחפש מרחב מוגן. בבית שמש קיימים מאות דירות ללא מרחב מוגן. הנה סיפור אותו העבירה לנו הבוקר תושבת העיר הגב' לינדה לוי מרח רמב"ם.
"כבר כמעט שנתיים שאנחנו חיים במציאות של לחימה מתמשכת. האזעקות הפכו לחלק משגרת יומנו, הבומים מטילים אימה, והלב פועם בחוזקה בכל צפירה. ואנחנו – תושבים בגילאי 65 עד 70 – עומדים חסרי אונים. אין לנו מרחב מוגן. אנחנו חיים בשכונה ותיקה בעיר, רובנו אנשים מבוגרים, שחיים פה עשרות שנים, חלקנו דור מייסד. אך למרבה הצער – לא קיבלנו את המינימום הבסיסי שמגיע לכל תושב במדינת ישראל: הגנה.
פנינו שוב ושוב לעירייה, לראש העיר, ביקשנו הבנה, ביקשנו פתרון. במקום זאת, קיבלנו התעלמות. העבירו אותנו מעוזר לעוזר, ואפילו זכינו למשפט משפיל: "מה עשיתם בתקופת ראשי העיר הקודמים?" כאילו האחריות לחיינו מוטלת עלינו, כאילו אנחנו אשמים בכך שאין לנו לאן לברוח כשנשמעת האזעקה.
ובתקופות קודמות? לא היו טילים כאלו. המציאות השתנתה – אבל ההתייחסות לא. אנחנו עדיין שקופים.
אנחנו לא דורשים מותרות. אנחנו מבקשים את מה שמגיע לכל אזרח – מרחב מוגן, מקום שנוכל להגיע אליו כשיש איום על חיינו. אנחנו לא יכולים לרוץ במדרגות או להתכופף מתחת לשולחן. אנחנו לא יכולים לסמוך על המזל. כל אזעקה עלולה להיות האחרונה.
אנחנו פונים מכאן – אל העירייה, אל הממשלה, אל כל מי שיכול לשנות – אל תתנו לנו להישאר חשופים. תנו לנו להרגיש בטוחים בבתים שלנו. תנו לנו את המרחב המוגן שמגיע לנו.
בכבוד ובתקווה,
תושבי רחוב הרמ"בם בית שמש.
מצפים ליחס אחר ובעיקר לפתרון.
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות