יש אוזן שומעת שלא התרגשה? יש עין שאינה דומעת מהמחשבה לראות חטוף מחבק בן משפחה קרוב? יש לב אטום שאינו מקשיב ומבין את המציאות החדשה בשובם של כלל חטופינו. עזבו לרגע, (מחשבה אוילית) אם אפשר היה לעשות זאת קודם או לא, בשבוע הבא זה קורה. לא בשבוע הבא, בתחילת השבוע!!! נדייק. בתחילת השבוע!!! מונים את השעות, סופרים את הדקות. מתי בדיוק מתחילים לספור, ומתי בדיוק מסתיימות 72 השעות על פי ההסכם בהם נצמד למהדורות להאזין על בואו של החטוף הראשון שנמסר לידי הצלב האדום בדרכו חזרה לידי צה"ל ואח"כ לחיק משפחתו.
היום, היום שייך לכוחות צה"ל שכבר בדרכם החוצה עושים את הרושם המתגבש לקראת יום שני בשבוע הבא. ענני האבק מחליפים את הדי הפיצוצים, אלה יישארו בתחום האויב שיישאר אויב גם כאשר ישיב לנו את חטופינו. אין אשליה בקרב אף יהודי שההסכם החדש תופר לנו חיי ביטחון מלאים.
יש בקרבנו אוכלוסיה תמימה, שרואה מעט אור מן החושך, אולי בגלל שמדובר באבות שלהם, באחים, בהורים, אלו הם הילדים. היום הם נוהגים באופן חושבים בו כבר שנתיים. גם היום הם שיגרו מכתבים לחיילים הגיבורים בליווי ממתקים. אחד מהם הגיע למערכת. הנה מה שכתבה יעל לאחד החיילים לחיל האמיץ. "כל הכבוד לצה"ל. על זה שאתם נלחמים בשבילנו והורגים את החמאס". קשה לה לשכוח, קשה לה לעבור לסדר היום מה ששמעה מקרובה האהוב.
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות