לא מזיז להם ראש השנה, יום כיפור...האמת היא שאין חדשות דרמטיות ערב ראש השנה הזה. ממש כמו כל איגרות השנה הטובה הרבות הנחות בהודעות הוטסאפ, שאף לא יודע שמה ששלחת בסה"כ היה העתק הדבק...
"עפר הייתי לרגלייך... וחכי לי, אני אגיע"רפי מכתבי, תושב בית שמש לשעבר, בשורת תפקידים ציבוריים, נפרד מרעייתו המנוחה, האהובה, טובה.
כמה יפים הנעורים, הנערים...כמה יפים החבר'ה בבקו"ם, משתכשכים בהמון עמיתיהם המתחיילים.. והססגוניות עודנה חוגגת ברגעי הטקסטיל המרדני האחרונים. בקרוב תוטל ותושתת האחידות והיחידה וגאוות היחידה ושגרת ה'לילה ראשון בלי אימא'.
קשה למתפלל הממוצע בתפילתו היומית והיומיומיתיהודה גובני מעלה חוויות משיעור בין מנחה למעריב שנתן בבית אבלים, אחד מיני רבים שלדאבון הלב הופכים להיות חלק מהיום יום השגרתי.
על אהוד ועל מר אולמרטאהוד רוצה מיטה של בית, ספר של בית. אהוד רוצה מכולת, מיני מרקט, מדרכה, רחוב. אהוד רוצה חופש פעולה שממנו נהנה אחרון הזוטרים האנונימיים. כן, זהו האדם שבנו.
אנחנו אלימים. נקודההאלימות התמסדה והתפשטה. הקרקע בוערת תחת סולייתך השכם והערב, ואין מושיע, שכן באחת אתה הופך למועמד ריאלי לסנוקרת פוטנציאלית, לא משום שאנו מתנהגים ונוהגים באלימות, אלא משום שאנו אלימים.
