63 שנה ליום בו רעשה הארץ באגדיר

אחד מהניצולים יצחק קנפו, בנה ביתו, כאן היתה תפארתו עד שנפטר לבית עולמו, סיפור טראגי בו קופחו חייהם של 50 בני משפחה אחת ברעידת האדמה הגדולה.

קבר אחים
קבר אחים
רעידת האדמה בטורקיה ובסוריה, מחזירה ומזכירה גם רעידות אדמה אחרות, קשות לא פחות. רעידת האדמה שהתרחשה בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת בעיר אגדיר אשר במרוקו. השנה 1960, אגדיר עיר רגועה ושלווה, אוכלוסיה של כ-30 אלף תושבים. בסטנדרט העולמי ושל מרוקו אז עיר ממוצעת, מלאת חן ותיירות. את הלילה בה רעשה הארץ, כך נכתב על הקברים, לא שוכחים הצאצאים של בני העיר אשר חיים בארץ.
בקרב האוכלוסיה הגדולה הזו היתה גם קהילה יהודית לא קטנה אשר כללה ישיבות, כוללים, בתי כנסת רבים ובית עלמין אחד. לפי הספרים, 3000 נפש בערך היו בקהילה היהודית. בתוכם אחד מבני בית שמש אשר הלך לעולמו יצחק קנפו ז"ל.
בביה"כ שומרי שבת מצויה פרוכת, תרומתם של יצחק קנפו ורעייתו רוזה ע"ה תושבים בבית שמש מאז עלייתם ארצה בשנות השישים. " לעילוי נשמתם של שלום קנפו, וחנניה שוקרון ע"ה. אגדיר ה באדר". השבוע חל יום ה באדר. " אני זוכר היטב את ליל ה-29.2.1960 יש מדייקים בשעה. 23.40 ו- 15 שניות. 6.7 בסולם ריכטר. כ- 15.000 הרוגים" כותב אחד באתר זיכרון לציון האסון הנורא. 29.2.60 הוא א באדר. לקח ימים עד שמצאו את כל הנפטרים, אז לא היו כלים הנדסיים כמו היום, בודאי במדינה כמו מרוקו. לא הגיעו כוחות הצלה, וצריך היה לעבוד עם טוריה ומקוש כדי לפנות קורות בטון ושאר חמרי בניה שהתמוטטו.
63 שנה לאסון- לרעש הגדול- לרעידת האדמה על חוף האוקיינוס האטלנטי, בה קיפחו חייהם רבים.

חזרנו אל הסיפור ההוא, הקשה, באמצעות בנו שלום (צ'רלי) קנפו, הקרוי ע"ש סבו הטמון עד היום, שהפלא ופלא, קבר סבו עומד על מקומו גם אחרי רעידת האדמה ההיא. "העיר קרסה, בית העלמין היהודי של הקהילה לא נפגע. האדמה פתחה את פיה ובלעה חצי מהעיר, בבית העלמין לא נגעה." כך יכולים ניניו של הסבא היקר ע"ה, אחד מחסידי העיר שגם שימש כמנהל ומחזיק את חברת הקדישא המקומית. איש של חסד. חסד של אמת.
"אגדיר לא נבנתה בתו התקן המחמיר, כך שהבניינים קרסו בשניה בה רעדה הארץ". מספר שלום קנפו הצעיר זיכרון ששמע מאביו.

חצי מהקהילה היהודית נכחדה בסערה ההיא, כ-1500 איש ואישה, ילד וילדה נספו בטרגדיה הנוראה שפקדה את העיר. עוד אלפים מתושבי העיר נספו יחד עם היהודים. בסה"כ נספו באותו אסון כ-15,000 איש מתושבי העיר. היה צורך לבנות את העיר מחדש.
יצחק קנפו דמות מוכרת מאוד בבית שמש, עבד במפעל מנועי בית שמש שנים ארוכות עד לפרישתו, גידל בעיר משפחה לתפארת, בנותיו ובניו התחנכו כאן במוסדות החינוך המקומיים. לי מוכר מרחוב מגורי הראשון בעיר, שכן לגיבור ישראל, איש מסורת, מוקירא דרבנן, אהוד ואהוב על הבריות.
שפם עבות כיסה את פניו, שהיה מסימני ההיכר. יצחק סירב להיזכר באסון הגדול שפקד את בני משפחתו, כ-50 נפש מבני המשפחה נספו באסון באגדיר. הסבא (אביו של יצחק) נפטר לפני רעידת האדמה.
מספר בנו של יצחק, שלום קנפו הקרוי ע"ש סבו הקדוש: " אבא גדל באגדיר, יחד עם אחיו ראה את הקושי הכלכלי בעיר, והחליטו השניים ללכת לחפש יחדיו עבודה במקצוע שלמדו. הם היו חייטים מדופלמים, וסברו שבקזבלנקה תהיה להם פרנסה בשבע ממנה יוכלו לפרנס את בני המשפחה הנותרים באגדיר" אגב סיפור מוכר בקרב יהודי מרוקו הכפרית. ההורים נותרו מאחור בפריפריה, ואילו הבנים עלו לעיר האורות והקדמה.
בערב הנסיעה, כמו בכל סיפור דרמטי, האח החליט שלא יכול לעזוב את אשתו ואת הילדים, ולא לנסוע כמתוכנן לקזבלנקה גם אם מדובר בפרנסה. כך יצא יצחק לבדו לקזבלנקה, האחר נותר מאחור עם בני משפחתו. איש לא ידע ולא ציפה שבהחלטה הזו למעש ה ניצל אחד מבני המשפחה והיה שריד תעודה לספר את הכאב והיגון שפקד את בני המשפחה.
ימים אחדים אחרי הנסיעה הזו אירע האסון הכבד. האח, עם כל בני משפחתו נספה ברעידת האדמה. ואילו יצחק חזר לעיר אגדיר לקבור בקבר אחים את כל בני המשפחה". עצוב מאוד.
כאמור, באחד מקברים המצויים היום בבית העלמין העתיק אשר באגדיר מצוי קבר אחד, קבר אחים, בו טמונים עצמותיהם של משפ' כלפון, חנה, מדליין, טרז, כליפא, ארמונד (עמרם) ושלי אסרף. אשר נספו ביום ההרעשה ביום ג' שנת תש"כ.
יצחק החליט לעלות לישראל, לבנות את עתידו מבלי לשכוח את העבר. "בערב פסח כאשר אמא היתה מנקה את הבית, היה רגיל אבא להוציא תמונות מהבוידעם, היתה לו מזוודונת קטנה ובה 'אוצר' של תמונות. היה עובר תמונה תמונה ונזכר בבני המשפחה שהיו עולם שלם ואינם. מתייפח, כואב בשקט, אבל חוזר מיד לחיים לחייך ולצחוק איתנו. את העצב השאיר לעצמו עד יום פטירתו. טרגדיה נוראה, לאבד משפחה שלמה, אני אומר לך כ-50 מבני המשפחה המורחבת נספו באסון הנורא הזה. הוא היה בוכה ובוכה ובוכה אבל תמיד בסתר. לא לידינו, לא ליד הילדים, לא ליד הנכדים. ככה אני זוכר את הסיפור בו רעשה העיר אגדיר".
צ'רלי כבר אינו מתגורר בבית שמש, כמו אחיו אלי, (אליהו) קרוי ע"ש אחיו שנספה באסון. מי שנותרו כאן הם הבנות.
אפרופו רעיון הקמת אנדרטת זיכרון לעולי אתיופיה שנספו בדרך, אולי בעירנו היקרה, יאמצו זיכרון לכבוד בני משפחת קנפו בעיר, ויציינו רחוב או סמטא, כיכר או שכונה לזכור קהילה חרבה. רחוב א באדר יכבד מאוד. אגב באשדוד יש מצבת זיכרון לנספים באגדיר.

נושאים: אגדיר, רעידות אדמה, בית שמש, משפחת קנפו
קבר אחים
קבר אחים
קבר אחים
קבר אחים
הכי טובים, הכי מעודכנים:
הורידו עכשיו ב-Google Playהורידו עכשיו ב-AppStore
תגובות הגולשים:
בניגוד לאחרים, דעתכם חשובה לנו! כתבו:
דירוג:
נגישותהפעלת נגישות
X  סגירה
  • ניווט במקלדתניווט במקלדת
  • מצב שחור - לבןמצב שחור - לבן
  • קביעת ניגודיותקביעת ניגודיות
    גבוהה
    נמוכה
    ביטול
  • גודל הטקסטיםגודל הטקסטים
    +
    -
    ביטול
  • גופן קריאגופן קריא
  • הגדלת האתרהגדלת האתר
  • תיאור בולט לתמונותתיאור בולט לתמונות
  • הדגשת כותרותהדגשת כותרות
  • שינוי סמן העכברשינוי סמן העכבר
    ביטול
  • כיבוי הבהוביםכיבוי הבהובים
  • התאמת קריאההתאמת קריאה
סקריפט נגישות: ESN