ישיבת רישוי של הוועדה המקומית לתכנון ובניה בבית שמש הוא נושא חשוב כבד ומכובד שיתייחסו אליו בכובד ראש, בתשומת לב, בהקפדה ועוד. לא בכדי לישיבה כזו, מוזמנים הבכירים והמשפיעים החשובים ביותר בעירייה לתת מדעתם על ההחלטות, כדי להכריע בסוגיות. ראשון הוא כמובן יו"ר הוועדה, לידו חייב לשבת מהנדס העיר במקרה שלנו האדריכל גיא דוננפלד. בסגל צריך שישבו יועצים משפטיים לוועדה ולעירייה, לפחות אחד מהם, מנהלת מחלקת תכנון, או מ"מ מנהלת מחלקת רישוי, מנהל תפעול, קרי מזכיר הוועדה יהודה חזן.
הדיונים הם לפי תיקים, יש ישיבות בהם מועלים עשרות תיקים, למשל הישיבה מתאריך 1.1.26. אז מי נכח בדיון? התייצב ראש הוועדה וזהו... מהנגס העירייה וגם היועצים המשפטיים 'נכחו' בזום.. מכאן אתם למדים שהישיבה הזו התנהלה בזום.
האם כשמדובר בנחשול תיקים, אפשר בכלל לקיים ישיבה בזום? ישיבה כזו כך למדנו היא תופעה גם בוועדת התכנון הארצית. ומשם אולי אימצו גם בבית שמש ישיבות. כאשר מדובר ב2-5תיקים אפשר להבין, חבל ליועמ"ש לטרוח ולהגיע עד לאגף ההנדסה (מרחק 5 דקות נסיעה), מה עם מהנדס שיושב סמוך ממש משרד ליד משרד, למה שלא יטרח להתכנס במשרד ראש הישיבה?
תשאלו בודאי מה רע בכך שעובדים בזום? יש יתרונות, והחסרונות הם יותר. תארו לכם יועץ משפטי במשרדו, האם אנו עונה לטלפונים? האם אנו עונה לראש העיר אם נדרש לכך? ומה קורה עם תיקים בבית משפט שבהם הוא צריך לייעץ או לתת החלטות, ומה קורה אם יש סוגיה משפטית מתעוררת באותו היום, הוא לא יחווה דעה?
כשמדובר בנחשול של ריבוי סעיפים (בקשות) בישיבה אחת, הבעיה הופכת מ"הפרעה מקומית" לכשל מערכתי חמור. בנסיבות כאלו, הריכוז של היועמ"ש והוועדה הוא קריטי, והזום עלול להפוך למסך עשן ל"אישור אוטומטי".
הנה המשמעויות של עומס כזה בתנאי זום והפרעות:
דיון "סטמפה" (חותמת גומי): כשיש 25-30 סעיפים והיועמ"ש עסוק בטלפונים או במזכירה, אין סיכוי אמיתי לבחון את החוקיות של כל בקשה. התוצאה היא אישור גורף של דברים שעלולים להיות לא חוקיים, או פסילה שרירותית של בקשות צודקות.
עייפות החלטות גם ללא הפרעות, ריכוז ב 25-30 סעיפים דרך מסך הוא משימה קוגניטיבית קשה. כשיש הסחות דעת חיצוניות, היכולת להבחין בפרטים הקטנים (כמו חריגות בנייה סמויות או פגיעה בזכויות צד ג') שואפת לאפס.
פגיעה ב"חובת הנמקה": כל החלטה ב-25-30 הסעיפים הללו חייבת להיות מנומקת. אם היועמ"ש לא היה "באירוע", הפרוטוקולים שייכתבו יהיו דלים וגנריים, מה שמהווה עילה משפטית מובהקת לביטול ההחלטות בבית משפט.
הריחוק הפיזי והעומס יוצרים תחושה של "זה לא באמת קורה". קל יותר לקבל החלטות גורליות (כמו אישור פרויקט ענק שמשפיע על שכונה שלמה) כשזה רק עוד "ריבוע בזום" בין טלפון אחד למשנהו.
השורה התחתונה- ניהול של 25-30 סעיפים בתנאי הסחת דעת הוא מתכון בטוח לרשלנות מקצועית. אם יוכח שחבר ועדה קריטי לא היה קשוב בגלל עיסוקים אחרים בזמן הדיון, ניתן לתקוף את כל סדרת ההחלטות של אותה ישיבה כנגועה בחוסר סבירות קיצוני.
והערה לסיום, עם כל הכבוד לבעלי התפקיד, הרי הם מקבלים שכר באופן גלובלי (שכר גבוה מאוד!!!) וממש בשל נוכחותם האישית הנדרשת הם חייבים להיות שם. עבודה בזום, היא עבודה מאולצת שנותרה מימי הקורונה בהם היה חשש להידבקות. היום? אין שום סיבה שבעולם שהיועמ"ש של עיריית בית שמש למלא תפקידו ביותר שעות, ואיננו מונעים ממנו להתנדב בזמנו הפנוי (בלילות), ואם אנו מסוגל לכך, כמו מהנדס העיר ישימו נא את המפתחות וילכו לחפש עבודה במקום אחר. השכר עשרות אלפי שקלים מבט נכונה את חובת נוכחותם הפיסית בכל ישיבה.
לתשומת לב המחוקק הישראלי ומשרד הפנים.
נערך בעזרת ai
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות