מנהל חברא קדישא בבית שמש, הרב ישי מורי שגם מנחה ההלוויות המקומי התרגש לספר מעדות אישית. "הרב ישראל שעירי אותו אנחנו מלווים היום, היה תלמיד חכם גדול. הוא נהג להתפלל גם בבית המדרש עם אבי ז"ל. באחת השיחות ביניהם הבחנתי שהרב שעירי, עדיין צעיר, מתווכח עם אבא שלי. ואני נרגש מהויכוח, אומר לאבא: בא מי זה הינוקא הזה שמעז לחלוק על דבריך". צריך להבין בקרב עדת יוצאי תימן בבית שמש הרב מורי היה בר סמכא ענק, ובא איזה תלמיד חכם צעיר ומתווכח. הסביר הרב מורי: כששני תלמידי חכמים מתווכחים הריהם כסכינים המשחיזים זה את זה. הוא אינו ינוקא, הוא ענק בתורה".
הפסוק: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" התנגן בבית העלמין היום פעמים רבות, בני תימן שבים וחוזרים על הפסוק הזה בכל אימת שאחד מהם מספיד, והיו רבים, מתלמידיו, משותפיו, בני עדתו שכיבדו בדברים חמים היוצאים מהלב.
פתח שותפו לכולל הרב יהודה חבשוש ותיאר את דמותו של הרב הנפטר. "הוא היה מראשוני מרביצי התורה בעיר, הקים את הכולל למבוגרים כולל אור מרדכי, לפני כ-45 שנה!! תחילה ברח רמב"ם ואחר כך עבר למשכנו הנוכחי ברח' ביאליק, בדירה קטנה, ישבו תלמידים מאשתאול, תעוז, תרום, ישעי ובית שמש ולמדו תורה מפיו. הרב שעירי זכה ללמוד וללמד, ללמוד זו מעלה, ללמד זו מעלה עוד יותר גבוהה. בזכותו למדו כאן בבית שמש הלכה ןגמרא. הרב שעירי היה גדול מחזירי התשובה בעיר, עוד לפני שהרב אלבז הגיע לבית שמש וכבש אותה בסערה, היה זה הרב שעירי שבמאמציו התקבצו תלמידים הרבה ללמוד. הוא עזב את ביתו והשקיע כל כולו בלימוד התורה. תחילה זה היה בכולל אחד, אחר כך הוסף על שכמו כולל נוסף ברח החלוצים של בניטה עד שנסגר, וגם בכולל אצל הרב חיים לוק.
מסע ההלוויה היה ארוך מתמיד, למעלה משעה ורבע נשמעו הספדים, כל סופד והיכרותו עם הרב. הרב דוד וקחי רב מושב ישעי, הרב יצחק לוי, חבר לספסל הלימודים וחבר ילדות, תיאר את כאבו של הרב שעירי. "כאב לו מאוד שלא כולם הולכים ללמוד תורה, היתה לו שאיפה, לגייס תלמידים לכולל. פעם כך סיפר הלוי, נסענו למגדל העמק ושם ראינו כיצד משקיעים במבוגרים ללמוד תורה. למה אין דבר כזה בבית שמש? שאלתי את הרב. והוא הביט בי ושתק. כאשר שבנו לבית שמש זו היתה משימת חייו. הוא הקים את הכולל ומילא אותו בתלמידים. עד היום מסיימים שם את הש"ס כמסורת.
לרב שעירי ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות.
עוד ספדו לו הרב יצחק אלמשעלי, חבר כולל, זקן החבורה של הכולל. "לכבודו ולזכרו ייאמר, דרך הלימוד שלו היתה ייחודית. אני לימדתי למעלה אלפי תלמידים, הוא היתה לו יכולת מיוחדת להקשיב לכל תלמיד. , אין ספק אבידתו גדולה."
האיש אשר על העדה יהודה גובני סיפר כיצד הרב שעירי, קל רגליים וזריז במצוות, היה נוהג להגיע לבית אמו ע"ה ולבית דודו להשמיע להם דבר תורה, אני הייתי מתקשה להדביק את צעדיו". מתאר בהתרגשו יהודה גובני. עוד ספדו לו הרב שמעון כהן, הרב דוד תורג'מן, והרב משה אבוטבול. "לפני חמישים שנה היה נותן לנו שיעורים בקרית החינוך איתרי. לא כולם יודעים איך לתחזק כולל למבוגרים, הוא הרב שעירי היה עושה זאת באהבה מיוחדת. בית שמש חייבת לו המון, היה האיש שהוביל את המחנה".
אחד מתלמידיו בהתרגשות רבה הוסיף ואולי סיכם: "יש אב המוליד את האדם לחיי העולם הזה, ויש אב המוליד את האדם לחיי העולם הבא. אב המלמד את בנו ללכת, ורב המלמד את תלמידו לאן ללכת. אב הנותן חיים לגוף, ורב המאיר את הנשמה באור התורה. וכאשר מסתלק רב מן העולם, אין זו רק פרידה מאדם יקר. זו פרידה ממורה דרך, ממעיין של חכמה, מאדם שהאיר את הדרך לאחרים.
והיום, רבותיי, גם אנחנו עומדים וקוראים: אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו! כי נלקח מאיתנו מורנו ורבנו רבי ישראל, איש אשר התורה הייתה משוש חייו, ואהבת ישראל הייתה דרך חייו.
רבותיי! יש אנשים שהתורה נמצאת בספריהם, ויש אנשים שהתורה ניכרת בהליכותיהם. רבנו רבי ישראל היה מן האנשים שהתורה לא הייתה אצלם רק ידיעה, אלא דרך חיים. איש חכם, שנון, חריף ובקי בחדרי התורה. ידע להשיב דבר בחכמה, להאיר סוגיה בהבנה, ולהכניס שמחה בלב שומעיו. ולמרות כל חכמתו וידיעותיו, לא התנשא על הבריות. אדרבה, ככל שגדל בתורה, כך ניכרה בו מידת הענווה.".
הרב ישראל שעירי ז"ל נטמן בחלקת האלוקים הקטנה בבית העלמין בבית שמש, בלי נוכחות אנשי פוליטיקה, וראוי הוא לכך, בלי חולין ובלי אלה שדבק בהם חוליה של שיחה מקולקלת. יהיה זכרו ברוך.







