המחלוקת מה טיבה והיכן התחילה? מתחילים מחדש

בתחילת השבוע, פקדתי את קברו של רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל ה״כלי יקר״ בפראג. בעקבות הביקור חזרתי לעיין בפירושו לפרשת בראשית, ומצאתי בו מסר חשוב במיוחד לימינו.

ביום השני לבריאה נברא הרקיע, המבדיל בין המים העליונים לתחתונים. דווקא ביום הזה התורה אינה אומרת ״כי טוב״.
בבראשית רבה (ד, ו) מסביר רבי חנינא: ״שבו נבראת מחלוקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים״. המדרש מוסיף שגם מחלוקת שנועדה לתיקון העולם אינה זוכה בהכרח לתואר ״טוב״.

בעל ה״כלי יקר״ מעמיק ברעיון וקובע: ״כי אין טובה כי אם במקום מציאת האחדות״ (בראשית א, ח). לדבריו, ההפרדה היא שמונעת את אמירת ״כי טוב״ ביום השני.

ביום השלישי, לעומת זאת, נאמר ״כי טוב״ פעמיים. מדוע?
בפעם הראשונה על מלאכת היום, ובפעם השנייה על השלמת מלאכת המים, כאשר הם מתכנסים למקום אחד: ״יקוו המים… אל מקום אחד״.

זהו ההבדל המהותי - ביום השני נוצרה ההפרדה, ואילו ביום השלישי נוסף לה מעשה של כינוס ואחדות. לכן, דווקא ביום השלישי יש מקום כפול לומר ״כי טוב״.

הדברים מקבלים משמעות מיוחדת לנוכח שלוש השנים האחרונות. ראינו כיצד יחידות צבאיות שונות פועלות בשיתוף פעולה, וכיצד אנשים מכל חלקי העם, עומדים כתף אל כתף.
האחדות הזאת היא מרכיב חיוני בכוחנו להתמודד עם האתגרים ולהשיג הצלחות בחזיתות השונות.

המסר של ה״כלי יקר״ הוא שלא די בכך שנדע לחיות זה לצד זה, עלינו גם לדעת להתכנס יחד סביב מטרה משותפת. המחלוקות וההבדלים לא ייעלמו, אך הם אינם חייבים להפוך לפירוד. כשם שביום השלישי התכנסו המים למקום אחד, כך גם אנחנו יכולים להפוך את השונות שבינינו למקור של כוח.

יהי רצון שנדע לשמור על האחדות הזאת גם בימי שגרה, ולא רק בשעת מלחמה, ושנזכה לראות עוד ועוד ״כי טוב״ בחיינו המשותפים.

שבת שלום וחודש מבורך, הלל