הכל כמעשה ידיו, להתפאר

במרכז השוק הישן, השוקניון לשעבר, חנות קטנה, בית מלאכה קטן, של איש חביב ונעים לשיח אייל בן ברון, בן 49, אב לילדים, בן למשפחה ותיקה בעיר. מחוץ לחנות, כך קוראים לתאי השיווק האלה שנבנו בשנות השבעים ומאז לעיתים רובן סגורות, לעיתים מחליפות ידיים. אחת כזו נחתה בידיו של אייל והוא החליט לעסוק בה בייצור עץ טבעי.

אייל בשעות רבות מחפש את עצי הזית שנעקרו ונזרקו בשוליים, עצי אורן, עצי ברוש וכך עץ שהוא יוכל להביא אליו לבית הייצור שלו.

תוך כדי מבט על העץ, כבר מבחין את היצירה שהוא מכוון אליה. לעיתים זה שולחן , לעיתים זה מגש לחיתוך, לעיתים רקע לשעון קיר או סתם לשלט כניסה לבית. הדמיון אנו מוגבל, הכול לפי אורך ורוחב העץ, הכול לפי זמן העבודה על היצירה ואו אולי לפי דרישת הלקוח.

בכל מקרה, אייל משקיע בעבודה הזו מחשבה ואהבה רבה. בלי אהבה הוא לא יכול להגיע לשלמות, ולכן כאשר רוכש לו את המשימה הוא מתיישב לבנות לעצמו בראש, את הסקיצה הסופית אליה הוא חותר בביצוע. כיד אמן, קודח, סודק, מנסר, מבליט או משחיז לפי הצורך. עד שהיצירה לא מספקת את רצונו אינו עוצר.

אייל: "לפעמים באים אנשים ומבקשים ממני באופן מיוחד לעשות להם משהו. הנה כמו התמונה של רב נכבד , שהלקוח ביקש ממני לבצע עבורו. קשה היה לדייק בזיפי זקנו של הרבי, ולכן עשינו כאן משהו משולב, סריקה בלייזר והשלמה של היצירה בשיש. לטעמי תמונה יפהפייה"

בכניסה לבית המלאכה תמצאו שולחנות, כל מיני, בכל מיני גדלים. כאלה לעמדות טלפון ביתיות, מי שעדיין מחזיק בביתו טלפון של בזק, או להצבת עמדת הדלקת נרות לשבת, או לכל שימוש אחר. עגולים, משוננים, מרובעים, בכל צורה.

באגף אחר מצאנו תערוכת בתי מזוזה בגדלים שונים, ובפנים מצאנו את אייל מטפל בעשר אצבעותיו ביצירת חנוכיות לימי החנוכה הקרבים ובאים.

מסכם אייל את בית היצירה שלו: "אני עוסק בתחום הזה כתחביב כבר זמן לא קטן, וכשראיתי שזה הולך החלטתי להקים את בית המלאכה. אני מקווה שזה יתפוס ובעיקר להתפרנס ממנו "

למי שמתקשה ומבקש להגיע אל אייל, מוזמן להגיע את בית הייצור מול דפוס קשת בשוקניון.