במלאת השבעה: הספד מפי החתן, לא משאיר עין יבשה

הערב תתקיים 'השבעה' לזכרו של שמעון שמואל יוסף בן עדי, או בשמו המוכר ד"ר סמי בן עדי. הלילה יתקבצו אלו שהספיקו ואלו שלא הגיעו לניחום או למסע ההלוויה המרגש ביום שישי האחרון.

אנחנו מביאים כאן לפניכם את הספד הפרידה הכואב ומלא הגעגוע שהציף בקרב רבים ריגשותים כלפי האיש, הדמות וכל מה שייצג בקיומו בעיר, מה למען עולים, מה למען חסד, מה למען קהילות, מה למען בני נוער, מה למען ציבור שלם.

הנה הדברים כפי שנישאו ונשמעו למרחוק מפיו של חתנו היקר הרב יאיר בלולו, למען ההיסטוריה, למען הכרת הטוב, למען הזכות לספר. אל תתעצלו, גם אם ההספד ארוך, הדברים מהווים שיעור טוב לכולנו, איך אמר בנו מיכאל הי"ו על פי הקבר: "עשו טוב". אנחנו מוסיפים קראו היטב והפנימו.

מור חמי, היקר באדם - סמי

"דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם, לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים."

פעמים שה' יתברך יורד לגנו ומלקט את אלו שחייהם בבחינת "ערוגת בושם" חיים של תורה, חסד ונתינה. היום, בלב שבור, אנו עומדים כאן להיפרד מאיש ציבור, איש חסד גדול, בעל ציונות אמיתית, תורה רחבה ואמונה תמימה. מור חמי, סמי היקר, "איש אשר רוח בו", איש שכל הליכותיו הן באמונה ומעשיו לשם שמיים.

לפני כחמישה חודשים, בשעת בוקר באותו יום מר ונמהר יצאת להליכת בוקר. ובאותו רגע נורא, במעבר החצייה בשדרות בן זאב, פגעה בך ובכולנו מידת הדין. ומאז חלפו חמישה ירחים של ייסורים קשים מנשוא שעברת, ייסורים של זיכוך וטהרה, "ייסורים של אהבה" שקיבלת בדומייה, עד שהשבת את נשמתך הטהורה ליוצרה.

כמה נסתרים דרכי ההשגחה. "מֵאֵת ה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" דווקא שם, במקום בו נפגעת, בשדרה הקרויה על שמו של יהודה בן זאב ז"ל, נחתם מעגל חייך.

לפני כיובל שנים, בשנת תשל"ח, יצא ראש מועצת בית שמש דאז- יהודה בן זאב- לצרפת לעיר מרסיי, בשליחות מצווה – להביא כוחות רעננים, אנשי מעשה ורוח, לבנות ולחזק את עיירת הפיתוח בית שמש.

ואתה, סמי, בלבך הבוער באהבת הארץ ובתמימות של עובד ה', "הנני" אמרת לו , ונענית לקריאתו. מר בן זאב כממתיק סוד, אמר לך שצריך בעיירה הקטנה רופא שניים שיטפל בתושבים ובכלל נדרשת עזרה בפיתוח העיירה. ואתה... לא חיפשת נוחות או תנאים, זה לא מה שעניין אותך, אתה לא היססת! עזבת ארץ רחוקה ומוכרת ויצאת לשליחות חייך בבית שמש הצעירה כי שם צריכים אותך...

ובדיוק באותה שדרה הקרויה על שמו של 'בן זאב', במקום שמסמל את שליחותך הציונית, שם נפגעת. במקום שמסמל את שער הכניסה שלך לארץ האבות ומפעל חייך בבית שמש, מקום שהיה לפתח תקווה הפך לשער עלייתך במעלות קדושים לגנזי מרומים.

סמי היקר, כל חייך היית בבחינת "חגור באפוד בד כמלאך המשרת בקודש". עוד בצרפת, כמדריך וקומונר נערץ בתנועות הנוער, ממגוון הסיפורים ששמענו ברבות השנים תמיד בלט שהיית 'לפיד אש שפיזר התלהבות של אהבת ה' אהבת הארץ ואהבת התורה.'

כרופא שיניים, לא רק מזור גופני הבאת לעשרות אלפי מטופלים. בחדר הטיפולים שלך, ובפרויקטים של שיקום שכונות בהם טיפלת בשפחות הזקוקות לתמיכה, וגם לאנשים שבשעות הלילה שהיו זקוקים למענה וחשו בנוח לפקוד את ביתך.

מעבר לכך- ריפאת לבבות שבורים בחיוך הנסוך על פניך תמיד, בקלילות ובנועם המיוחדים רק לך. היית "נושא ונותן באמונה", ישר כסרגל, איש שרוח הבריות נוחה הימנו ורוח המקום נוחה הימנו.

מי יוכל למנות את זכויותיך בבניינה של עיר? כאיש סיעת הציונות הדתית, כפעיל בעירייה ובמועצה הדתית, פעלת ללא לאות. בנית מקוואות לטהרת ישראל, הקמת סניפי תנועות נוער לחינוך הדור הבא, והיית שותף להקמת בתי כנסת רבים, ובראשם "בית אסתר" – מקום מושבך ומשכן תפילתך. 'ראש וראשון לכל דבר שבקדושה' היית כנחשון הקופץ לים בכל פרויקט ערכי שנקרה בדרכך. ובהיותך מנהל מחלקת הקליטה של העיר בית שמש, דואגת להביא עולים חדשים

וכן פעלת לקליטתם המיטבית של אלו שכבר עלו ארצה – כמה שליחות חשת בעבודת הקודש שעשית.

מעל הכל, סמי, היית איש של תורה ותפילה. התפילות – שחרית, מנחה וערבית – לא היו רק סעיף בלוח הזמנים שלך, הן היו הלו"ז של חייך. תפילותך לא היו "מצוות אנשים מלומדה", הן היו "לחם חוקיך", העוגן שעליו נסב יומך העמוס. גם בטיולים ונופשים משפחתיים השאלה הראשונה שלך- יש שם בית כנסת? מהם זמני התפילות? ודאגת שלפיהן נקבע את התוכניות.

קבעת עיתים לתורה באהבה ובהתמדה, מוקיר רבנן ותלמידיהון. התרגשת וכל כך שמחת מחידושי תורה שנקרו בדרכך כמוצא שלל רב. היית 'גברא דחשיב', שבכל תפקידיו הציבוריים לא שכח לרגע לפני מי הוא עומד.

ג'ואל היקרה, "אשת חיל, מנשים באוהל תבורך". בחודשים האחרונים לימדת אותנו מסירות נפש מהי. בבתי החולים, בחגים בשבתות בלילות רצופים ללא שינה, בטיפול נמרץ ובחדרי הניתוח – עמדת שם כצוק איתן. בחיוך, באהבה שאינה תלויה בדבר, באמונה בה' יתברך שלבטח כל כך גאה בך על אמונתך הגדולה ועל אהבתך הגדולה לאישך, סמי רואה מלמעלה את דמעותייך ואת גבורתך, והוא יהיה לך למליץ יושר.

שמעון, מיכאל, רינה אישתי היקרה, בני ויונתן המדהימים, ואנו בני המשפחה המורחבת– זכינו לגדול בצל אילן גדול. אבא שהיה כולו נתינה, סבא שהמשפחה בכלל , והנכדים בפרט היו משוש חייו. ידו הייתה פתוחה לרווחה לכל צורך שעלה 'עוד בטרם נבקש ולא משנה מה גודל הבקשה – סמי כבר נענה בשמחה' . ללא היסוך ועם חיוך תמידי שעל פניו נסוך בכל הזדמנות דאג, ופינק ויחד עם גואל -האישה שכל כך אהב העריך והוקיר, יחד הקימו בית של חסד, בית של תורה. בית שכולו נתינה חום ואהבה גדולה שאי אפשר לתאר אותה במילים. דמותו המיוחדת של סמי תלווה אתנו לעד.

אין אנו מבינים חשבונות שמים, ואף לא ניתנה לנו הרשות להבין. "כִּי גָבְהוּ דַרְכֵי שָׁמַיִם מִדַּרְכֵי אָדָם" אך בידינו הבחירה כיצד להפוך את הכאב והצער לנאמנות לדרכו של סמי – מידות טובות, אהבת ה' וקיום מצוותיו - בלי לחפש הנחות, באמונה פשוטה, ובחסד שאינו תלוי בדבר.

סמי, הלכת מאתנו כשאתה מצפה בכל מאודך לגאולה השלמה ולבניין המקדש. בכל דרשה שמסרת ובכל הזדמנות לגאולת ישראל התפללת וייחלת.

כעת, כשאתה ניצב לפני פמליא של מעלה, אל תחריש. התפלל על מימי היקרה ועל ילדיך האהובים, על העיר שהייתה שותף לבניינה, ועל כל כלל ישראל הזקוק לרחמים וישועה ולגאולה שלימה בעת הזו.

לך ותנוח בשלום על משכבך, נקי מחטא ומזוכך בייסורים.

וכמאמר דניאל: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".

אנחנו אוהבים אותך וכבר מתגעגעים

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן