ה-7 באוקטובר נחרט בזיכרון של כולנו, כיום אסון לאומי, בו נטבחו, נרצחו, נאנסו, נשדדו, נשרפו למוות ילדים, נשים וגברים כאחד. לתיאורי הזוועה אין גבול בהיגיון הסביר של כולנו, אלה עוד יעלו על דפים שיצהיבו, וספרים שייכתבו לדורות הבאים. כמו סיפורי הסבל שעמנו חווה ומהם קם לתקומה, לחדש נעורים, לפרוח ולשגשג.
בוקר שמחת תורה תשפ"ד יצאו מביתם רבים לקדם פני הרעה שנשבה מחוף עזה. מצפון ומדרום, מערי המרכז ומכל עיר בארץ יצאו להגן, להילחם, להדוף את הרוע ולהגן על הארץ, על הבית, על הילדים והאשה שנשארו מאחור. צעירים, בוגרים יותר, אנשים פשוטים, חיילים וקצינים עזבו את ביתם ואת בני משפחתם הקרובה להביא מזור, לסייע, להסיע, להקפיץ, להילחם מול אויב האכזר שביקש להרוג ולהשמיד את בני עמנו. כולם בעלי תושייה, כולם ביקשו לקדש חיים ולהצילם. מי במדים ומי בלי מדים, עם טישרט ומכנס קצר ואפילו עם נעלי חוף.
היכן תפס אותך היום ההוא? אז לכל אחד יש את הסיפור שלו שראוי שייכתב ואולי ייזכר. ננסה למקד עצמנו בסיפור אחד, סיפור גבורה יוצא דופן של עירנו, שצץ לאחרונה ועלה לבימה העירונית, יוחנן נקטלוב.
מי אתה יוחנן? לפני השיח על היום ההוא, בו חילץ אותו סמל המחלקה תחת האש- בגבורה הירואית, מיהו האיש, אשר שילם כמעט בחייו כדי להציל את עם ישראל. יוחנן נולד בעיר השכנה, קרית מלאכי,( לא רק הדובר משם ס.צ) להורים עולים מחבר העמים, (אוזבקיסטן). יוחנן חונך ע"י הוריו, אמא גננת, ואבא עובד תעשיה, לעשות טוב, ערכי כבוד והכרת הטוב. עוד בצעירותו גילה את קשיי העולם ויצא לעזור בפרנסת הבית במקביל ללימודיו. כבר בגיל צעיר מוקדם הבין עד כמה החיים תובעים להתקיים בהם, ואם אתה נחוש הדרך להצלחה בטוחה.
השלב הבא בחייו הוא כמובן כמו כל צעיר מוכשר להתגייס. השאלה היא לאן? יוחנן כמו רבים בני גילו, בודאי מעיירת עולים, פריפריה, ביקש להגיע לטופ. להתגייס לקורס טיס, עד מהרה גילה או גילו שזה לא בשבילו. " נתנו לי אפשרות להתגייס ליחידות כמו דובדבן/אגוז במידה ואמתין לגיוס שלהם שהיה רחוק, ביקשתי את הגיוס הקרבי הקרוב ומה שהיה זה הנדסה קרבית והתגייסתי בשמחה".
הנדסה, מי שמכיר ויודע הוא חיל מגוון, תובע מחייליו כישורים מיוחדים, כולל יכולת לשרוד בתנאים קשים, בסביבה לא טבעית, לעיתים מתחת לאדמה ולפעמים בתוך מים גועשים. יוחנן מתאקלם, ובאחת המשימות שהוטלו על היחידה נפצע, פציעה ראשונה, שלא תעצור את התקדמות, אדרבא היא דרבנה אותו לשוב מהר וללכת לקורס קצינים. אלא שמזלו לא שפר עליו, במהלך סיום הקורס נפצע פעם שניה (!!)- פציעה שאילצה את צה"ל להוריד לו את הפרופיל. רק באישור מיוחד הסכים צהל לאפשר לו להמשיך לשרת וגם לפקד כקצין בגזרת חברון. יוחנן מסיים שירות ומצטרף לחיל המילואים של צה"ל. כך הוא מוצב בחטיבת השריון חטיבה 7 ואח"כ בחטיבת אלכסנדרוני . "חשוב לי לומר בעניין הצבאי שבכל הזדמנות שהייתה לצבא למשוך אותי לתפקידי רוחב בעקבות פציעותיי (תפקידים מרשימים עם שכר נאה ולשכה טובה) סרבתי. משהו במהות שלי לא מאפשר לי לעשות תפקיד משרדי על מדים, כנראה זה מגיע מתוך אותה ההערכה העמוקה שיש לי כלפי כל אלו שנפלו עבורנו, עמוק בפנים אני חש מחוייבות לא לוותר לעצמי עד כדי כיליון כדי להיות ראוי להם"
כך אנחנו מגיעים לשיא, ואתם בודאי יכולים לנחש: ב-7 לאוקטובר 2023 ביום שמחת תורה הוקפצה כל החטיבה. "נכנסתי ללחימה, גויסנו לאבטח את גבול הצפון. התפקיד המרכזי שלנו היה לארוב לחוליות חיזבאללה בנקודות מודיעיניות של חדירה לישראל." באותה התקופה לא דובר על כך רבות בגלל שהלחימה העצימה הייתה בדרום הארץ אבל הרבה חוליות חיזבאללה חוסלו בטרם הגיעם לארץ במארבים מתוך ומחוץ לגדר".
כך אנחנו מגיעים לפציעה השלישית. להקשיב היום ליוחנן כשהוא מספר על אותם רגעים, אתה פשוט נפעם. גם כמי שחווה קרב אחד או שניים בחייו, ועמד תחת אש, יכול להתפעם מהסיטואציה שבה היה יוחנן יחד עם צוותו. תארו לכם, מעבר לקווי האויב, בחשכת ליל, בקור עז, תחת ממטרות אש, פגזים, טילים, כטבמים וכל שאר כלי יריה שיש בידי כוח רדואן. אתה נמצא, אתה ואלוהים, אתה והאמונה, הביטחון העצמי שצברת משחק תפקיד, קודם כל בשביל חייליך שאיתך, ואחר כך בשביל עצמך. הבית, האשה, הילדים בכלל לא נמצאים בסיטואציה הזו. איזו גבורה עילאית נדרשת מחיילינו. נחישות ראויה להערצה של ממש!
"באחת הפעולות שלנו הצוות בראשותי נחשף, שכבנו במארב, אם לא אמרתי, וקיבלנו אש תופת. בומים מחרישי אזניים, ליד ובמרחק מטרים ספורים מאיתנו. אנחנו בסה"כ מתחת לשיחים מסווים או בתוך שוחות, זה מגננה לא תקנית בפני ההרעשות הכבדות האלה. אחת מהפצצות שנפלו בסמוך אלינו, פצעה אותי ואת הקשר שלי". היום יוחנן מדבר על זה בחיוך קל, מי שרואה את התמונות או את הסרטון התיעודי מהימים הראשונים יכול לראות איך הרסיסים חוררים את החזה, את הגב העליון, את הידיים, כפות הידיים. כלומר יוחנן החייל לא יכול לעשות מאומה, אפילו לנגב את הדם הנוטף. יוחנן מעדיף לדבר על פעולתו של הסמל שלו: "בפעולה הרואית של סמל המחלקה שלי עם לוחמים נוספים חולצנו תחת אש על ידי מסוק לבית חולים בצפון הארץ לאחר תקופת אשפוז ושיקום של כ-5 חודשים בבתי החולים בארץ, החטיבה נקראה ללחימה בעזה." שום מילה על הסבל, שום מילה על מה הרגישה המשפחה, האשה, הילדים "חזרנו ללחימה עצימה ולתמרון של 3 חודשים בכמעט כל מרחב ברצועה. ולאחר הפוגה של כחודש התפוצצו הביפרים בצפון והיינו הכוח הראשוני בגזרת הפריצה שלנו ללבנון ובסייעתא דשמיא עשינו את מה שהוטל עלינו בצורה הטובה ביותר במשך שלושה חודשים נוספים. חיזבאללה אפילו התהדרו כבר בהצלחת המשימה שלהם, קרי להרוג את חיילינו ובתוכם את מפקד הצוות יוחנן, צילום ותיעוד מהאירוע כפי שצולם בידי חיזבאללה הגיע גם לידינו. בתיעוד נראה הפיצוץ פוגע בזירת החיילים, פגיעה שלאצת ממנה זה רק בעזרת נס. ואכן כך היה, בשעה שחיזבאללה התהדרו ב'הישג' שלהם, נאבקו על חיי הפצועים צוות רפואי.
זהו יוחנן, מעדיף לטפל בענייני אחרים מאשר ענייניו שלו. מה ששלו שלו, כאב, סבל, תעצומות, הן שלו. השמחה היא של כולם, הדאגה היא לכולם. העשייה למען כולם. אופי נדרש ונצרך בימים טרופים. לא מותר, אינו נכנע לשום סיטואציה, רוצה ושואף הלאה.
"כששואלים אותי איך היה לחזור ללחימה אחרי פציעה אני מחייך ואומר לאנשים "שטויות הכל אותו הדבר". אבל האמת כמובן מורכבת יותר. הפציעה לקחה חלק מהדברים. אני זוכר שלא פעם כששמענו את הכדורים פוגעים לידנו הייתי שואל את הקשר שלי מאיזה כיוון יורים עלינו כי איבדתי את השמיעה המרחבית. הרסיסים הגדולים בגפיים ובגוף הקשו מאוד בפעולות שדרשו מאמצים עצמים עם משקל גדול ולאורך זמן וכמובן הקשיים שלא פיזיים שעליהם פחות מדובר, מתעוררים הרבה יותר במרחבי לחימה.
אני לא חוזר ללחימה כל פעם מחדש (הפעם כבר בפציעה השלישית) בגלל איזו משאלת מוות או רצון עז לקרב אני חוזר כי אני מודה ל-ה' על הניסים שהוא עושה לי כל פעם מחדש ומרגיש שזה לא ראוי לשבת בבית ולהתכסות עם סמיכת ה"נפצעתי אז אי אפשר לדבר איתי" כששאר אחיי ממשיכים למסור את הנפש בחזית.".
כל העוז והתושיה, ההקרבה, האומץ, הנחישות מבקש יוחנן לקחת לעולם אחר. לעולם של מנהיגות. להוביל, לקדם, להשפיע, לשנות, לעשות טוב, למען האחר. יוחנן מבקש להצטרף לעולם הפוליטי המקומי. אמרנו שיוחנן אינו צנחן, הוא איש של עבודה, של מסירות. כך בתפקידיו הציבורים שמילא עד כה. (בהמשך).
ומשהו על הרקע המשפחתי של יוחנן. בסיום שרותו הצבאי החלטית ללכת ללמוד בישיבה (מה שלא יצא לו לעשות לפני השרות) חיפש מקום שמתייחס אל המדינה שלנו כקודש, ומצא ישיבה לבוגרי צבא שהתאימה לו בדיוק אחרי שנה של לימודים התחתן עם אשתו היקרה ירין וכיום יש להם 3 ילדים מקסימים.
"את הליכוד הכרתי לראשונה בקריית מלאכי בימים של מוטי מלכא ראש העיר דאז ביצעו התפקדות בסניף לחזק את מעמדו ואנחנו כמשפחה התפקדנו בלי להבין הרבה על ההשפעה של זה ברמה הארצית וברמת הסניף המקומי.
לפני מספר שנים החלטתי לעשות מעשה ולא רק להתפקד אלא לפקוד מה שיותר אנשים שאני מכיר למפלגת הליכוד מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר שיש לנו להביע את רצונותינו ולהביאם לידי מימוש ברמה האידאולוגית הארצית וברמה המקומית".
בסניף בית שמש לצערי מהרגע הראשון שהגעתי וניסיתי לדבר עם ראשי הסניף הייתה תחושה של מעין פטרונות, תחושה שהסניף שייך לאנשים מסוימים ולא למתפקדי הסניף, התחושה הזאת החמירה לפני הבחירות האחרונות כאשר הצביעו שוב ושוב נגד האינטרסים שלנו, אנשי הליכוד בסניף, והגיע לכדי משבר כאשר הסבירו לנו שאין לנו יכולת כמתפקדי הסניף להביע דעה מי יהיו המועמדים מטעמנו לרשימת המועצה ולראשות העיר. כשישבתי עם ראשי הסניף דאז אמרו לי מפורשות ואף העלו את זה על הכתב שאם אנחנו רוצים להביע דעה זה יגיע רק דרך בחירות בוועידה לסניפים ועד אז הסניף מתנהל על בסיס רצונם של 3/4 אנשים."
ביקשו וקיבלו.
"משם התחלנו, אני יחד עם עוד מספר חברים, לבקש לקיים את הועידה שמחליטה בעצם מי יהיו חברי מועצות הסניפים של הליכוד בכל הארץ ולשמחתנו לאחר אין סוף עתירות חוזרות ונשנות של גורמים שלא רצו שיתקיימו בחירות בסניפים, המפלגה הגיעה להכרעה שיתקיימו בחירות ב-.25.11.2025
מאז שהודעתי שאני מתמודד לתפקיד יו"ר הסניף בבית שמש קרו שני דברים עיקריים: 1. המון מתפקדים שמעולם לא הכרתי (חוץ מהמאות שפקדנו בסניף) פונים אליי בשיחות חיזוק ואומרים לי שהחזרתי להם את הצבע ללחיים, שהם מרגישים שהסניף שלנו מעולם לא היה בכזה שפל עמוק של אמון המצביעים בו, שהם מאמינים שסוף כל סוף תהא דמוקרטיה בסניף, ושהם מבקשים ממני לא להתנהג כמו ראשי הסניף הקודמים
2. כל אדם שהעז להזדהות בגלוי ככזה שמעוניין גם הוא להתמודד יחד איתי לרשימת הסניף התחיל לקבל התנכלויות, בחלקן עם פנים גלויות, בדמות פקחים שמגיעים לבתי העסק שלהם או שאלות על חריגות בניה ודומיהם. וחלקן סמויות דמות איומים שאני מקבל להסיר את התמודדותי. הנקודות האלו כאחת מחזקות אותי מאוד להמשיך ביתר שאת וביתר עוז לפעול למען הציבור".
לסיום, איזה ניסיון ציבורי אה מביא איתך לתפקיד, או איך הציבור יאמין אכן שאתה בכוונה טהורה בא לעשות ולא עוד איזה ניצב, כלי שרת, עושה למען...
"צודק, מי אני? בבקשה. תחילת עבודתי הניהולית עשיתי בתחום המגזר השלישי.
בתחילה ניהלתי מתחם רווחה גדול בבית שמש, בהמשך ניהלתי מוסד חינוכי גדול בבית שמש ובסוף שנת 2020 התחלתי את תפקידי כמנכ"ל רשת חינוכית-חברתית ארצית. במסגרת העבודה שלי יצא לעבוד מול הרבה רשויות עירוניות בארץ בכלל ובבית שמש בפרט מה שאפשר לי לראות וללמוד תהליכי עבודה שונים צורות ארגוניות וניהוליות מגוונות, ומכל אחד ניסיתי ללמוד את הטוב
בחלק ממסגרת התפקיד עבדתי המון מול משרדי ממשלה באופן ישיר מלשכות שרים דרך לשכות מנכלים וסמנכלים אגפי חשבות וייעוץ משפטי. להשכלתי למדתי תואר ראשון בחינוך והבנתי כמו רבים שבתחום הניהול והארגון קשה להתמצא ללא תואר במשפטים (שאותו אני מסיים בימים אלו ממש)".
יוחנן נקטלוב תלוי הרבה ביכולת של הציבור להאמין ובעיקר להצביע. אם אכן יזכה יכול ויהיה פה מהפך שישליך לא רק על סניף הליכוד בעיר, אולי על פני בית שמש כולה.
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות
נכתבה ביום רביעי, 08 באוקטובר 2025, 04:26
אני מאמין בו הוא יקח ויעשה את התיקונים שלאף אחד אחר אין את האומץ לעשות מול מלכים ששכחו אותנו למטה העיקר הצביעו להעלות לנו את הארננה אמרתי אני יוצר לא מצביע להם בעיר אם הוא נכנס אני מצביע לו