בית שמש רצה להיות עיר בין הגדולות בארץ. עד כמה? 200 אלף תושבים, כבר עברנו. 250 אלף, הצחקתם את שמעון גולדברג. 300 אלף ממש לא הוא המספר אליו שואף ומכוון הראש החסידי, מבחינתו עיר ללא גבולות. מה קורה בין כביש 38 לכביש 10 לשד' הדן כביש 5 זה ממש לא מעניין אותו. מה שחשוב לו זה המספר של יח"ד הדיור שיהיו כאן כדי להביא עוד ועוד ועוד ועוד תושבים. הוא כמובן שיהיו אלה דומים לו, בדמותו או בצלמו. כאלה שיחזקו את הכותרת בירת החינוך המיוחד. מבחינתו אלה יכולים ללמוד בכיתות ביבילים או באוהלים. זו כבר בעיה אחרת. ולא אדון גולדברג קובע, עם כל הכבוד וההערכה לכך שהוא חותם בסופו של יום, מישהו ממעלה לא שם עלינו, משרד השיכון, משרד הפנים. משרד הבריאות. שימו לב איני מפרט כאן שמות משרדים אחרים, דווקא אלה שיש להם יכול להשפיע ולקבוע. החצבת משתוללת בעיר, כמו הקורונה, כמו מערכת החיסונים האחרת, ומי בכלל ממש ממש דואג שזה ייעשה. משרד הפנים בשליטה (ש"ס) רוצה עיר חרדית- עניה, ליצירת התלות למתן (לקבלת) תלושים וקצבאות, כדי להיבחר שוב שוב. משרד השיכון פותר בעיות קורת הג. לא יישוב הגליל חשוב, לא יישוב הנגב חשוב, זה שם 15% אוכלוסיה יהודית לא מפריע לו, העיקר לבנות כאן בקרקע זמינה. הלו קרקע זמינה יש גם בגליל/בנגב. לכו לבנות שם!!!
לא זכור שבמערכת הבחירות האחרונה או לפניה או לפני לפניה עמד נושא הרחבת גבולות העיר לדיון ציבורי או לפחות למשאל עם. כלומר, יתכבד הציבור להכריע בשאלה שהיא קריטית להתפתחות, לקבלת שירותים איכותיים. עיננו הרואות, או אזנינו השומעות על התלונות חוזרות ונשנות על עיר מתמוטטת, עיר עניה, עיר חסרת יכולת, עיר שהתקציב נגמר לפני הנשימה. עיר בה קרסו מבנים לחינוך, ואלה שלא קרסו עומדים בפני סכנה. ילדים לומדים בקור העז תוך סכנת חדירת מי גשמים לכיתות, מבלי חימום. ילדים שולחו מביתם שלהם ללמוד בישובים סביב. נימוקים הרי לא חסרים.
משאל עם מקומי הוא כלי דמוקרטי להכרעה ציבורית בסוגיות מהותיות ברמה מקומית, כמו תכנון עירוני, שינוי גבולות יישוב או נושאים מוניציפליים, שבו הציבור בוחר "כן" או "לא" בנושא שמוצג בפניו, במטרה להשפיע ישירות על החלטות הרשות המקומית, ובוחן אם הוא מחייב (מחייב את השלטון) או מייעץ, תוך שימוש בשיטות כמו הצבעה או סקר, לרוב בנושאים שאין עליהם הסכמה פוליטית רחבה.
אפשר להתווכח איזה משאל עם אנחנו רוצים, האם משאל עם מחייב, בו הרשות חייבת לקבל ולפעול לפי תוצאותיו, או משאל עם מייעץ, שבו הרשות יכולה לקבל או לא לקבל את המלצת התוצאות שנקבעות ע"י רוב הציבור.
המציאות בה רבים מתפלצים בינם לבין עצמם, עד כדי התלבטות אם להמשיך להתגורר כאן מחייבת לתת הזדמנות לברור ולבחון את הדרך הנכונה. לא מפתיעה העובדה שבית שמש עם ההגירה הכי גדולה- סליחה עם האוכלוסיה הכי מתחלפת בארץ. לו היו עוצרים מתושבים שנולדו/בנו/קנו דירה בעיר להישאר כאן, כבר מזמן היינו למעלה מחצי מיליון. אז למה אנחנו עדיין 'רק' 210 אלף? כי...
בין נבחרי העירייה הקיימים, מכל הזרמים, זולת שניים, חרדית אחת, ודתי לאומי אחד, אין בכלל התלבטות באשר לדרך בה הולכת העירייה. בתוך תוכם או מתלוננים (ראש העיר הלך לגז'דר בכנסת על מחסור 500 כיתות) בפני בעלי עניין אחרים שנותנים להם לקבוע את עתידינו שלנו. או שמעדיפים למלא פיהם מים, כי אולי לא מסוגלים, כי אולי הם מבינים שמשכורתם תלויה בכך, האם אנחנו, קרי הציבור לא מחוייבים לדאוג לעצמנו.
איך? ההצעה למעלה. משאל עם עכשיו. לא מחר, צריך לתכנן אותו, צריך להוביל אותו. יאזור גרינברג אומץ, מנהיגות מחייבת אומץ, וימנה וועדה לבדיקה, ללוות את הרעיון עד לקיומו. זה חשוב, זה ייתן הכוונה מדוייקת לעתיד לבוא. אחרי התוצאות איש כבר לא יבוא בטענות לאש על קידום תכניות.
לעניות דעתי, משרדי הפנים, הבינוי והבריאות ואולי גם החינוך יכולים להוביל ולתת חסות על קיום משאל עם.
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות