כולם בצפון

הצפון הוא סינדרום, הוא תסמונת, הוא מנטאליות. הצפון הקר בשלהי אוגוסט יוקד הוא פתח מילוט אלטרנטיבי לאסקפיזם מוטס נוסח פריז ובודפסט המוזלות ממילא. הישראלי והישראלי שבנו מוסיפים ליטול את מקל הנדודים

נחל שניר צילום פרטי
נחל שניר צילום פרטי

אני מתקשר למכרי הוותיק לבקש טלפון של מכר ותיק אחר, והוא, מכרי הוותיק המטולפן, משיב לי בזמן אמת שהוא מדבר מ... הצפון. אני מטלפן למכרה ותיקה, תלמידתי לשעבר, בשאלה טריוויאלית, והיא משיבה לי שהטלפון המפתיע שלי תופס אותה ב... צפון הרחוק. הלאה, אני מטלפן לחבר ילדות, להזמינו לשיעור תורה מיוחד, והוא משיב לי במטבעות המוכרות שנבצר ממנו להגיע משום שהוא ברגע זה ממש מדבר מ... הצפון.

כולם בצפון.

לא בדרום ולא במרכז. הצפון הוא סינדרום, הוא תסמונת, הוא מנטאליות. הצפון הקר בשלהי אוגוסט יוקד הוא פתח מילוט אלטרנטיבי לאסקפיזם מוטס נוסח פריז ובודפסט המוזלות ממילא. הישראלי והישראלי שבנו מוסיפים ליטול את מקל הנדודים, לאחר שהכרזנו והצהרנו על גניזתו לצמיתות בעידן תקומתנו המחודשת. כן, זה יהודי, זה ישראלי, זה ארץ ישראלי, זה גלותי מרצון. הנדידה האינסופית, המרתקת, המצודדת, החושפת המפעימה.

איננו מסתפקים ברצועתנו הגיאוגרפית הזניחה במפת הגלובוס הממזערת. אנחנו חסרי מנוחה אנחנו, היפראקטיביים בבית הספר הזה של עולם מסויר ומתויר. אז אם לא גינת הבית, הפארק הסמוך, ואם לא הפארק הסמוך, אז הפארק העירוני הלא סמוך בעליל, ואם לא הפארק העירוני הלא סמוך בעליל, אז מלון ארבעה חמישה כוכבים שמצייר ומדמה חוץ לארץ לכל דבר- מחביתיות הבוקר המורעפות בשפע, ועד חוף מתרחצים מתערטלים בגוני הוואי הנידחת. ואם לא מלון בתבניתו האוניברסאלית, אז צימר נחשב במרכז הארץ, בכוך אנונימי מנתק ומעודד אופוריה, במסר ברור של 'אינני כאן' ו'טוב שאינני כאן', וזה אפילו סמל מעמד לבלוט בהיעדרי, כדי שיאמרו שהייתי בחופשה, הרחק הרחק, כפליים כפליים ממטחווי קשת. הלאה, ואם לא צימר נחשב ונחשף במרכז הארץ, אז צימר משובח שטובל בירוק הירוק ההוא של הצפון המוריק ועתיר האשדים והמפל והנהר. כן, הצפון הוא סינדרום. הוא החוץ לארץ שבמקום החוץ לארץ, או החוץ לארץ שלפני החוץ לארץ. אנחנו הישראלים או הישראלים שבנו, תזזיתיים. אין אוגוסט בלי תנועת נוסעים פוקקת ונפקקת. כי כבר אמרנו, אם אין פקק אין חג. הבלגן הוא חלק מהעניין או הקדמה לעניין או העניין כולו.

כך גם בנמל התעופה-יוצאים ונכנסים בעת ובעונה אחת. אולם הנכנסים עולה על גדותיו, ואולם היוצאים עולה על גדותיו שבעתיים. היוצא מתגעגע בקורטוב לנקודת מוצאו, והנכנס כבר לוקה בגילויי חרטה ראשוני על תום העינוג הממלט והמדחיק. הלאה, אם לא צימר בצפון לימי ההתרחקות מרצון מהמרכז המיוזע והנגיש והזמין, אז חבילות הנופש המפטמות בטרמינל השוקק והדיוטי פרי והעלייה בכבש וההמראה והדיילות ותפריט המטוסים בתבניות הצפויות - כך, עד השיבה הביתה, עד השיבה לבית הספר, עד השיבה לאקטואליה ולגיבוריה, עד השיבה ליום יום הישראלי הלוהט, המלהיט, המעוצבן, המעצבן, עד השיבה למאפיינים לוקאליים ישראליים מובהקים, עד השיבה למחול הצפירות על האספלט הקודח, עד השיבה למזג ההתנשפות ואגלי הזיעה הניגרים בזירות הלא ממוזגות.

כאלה אנחנו, הישראלים, וכאלה אנחנו, הישראליים שבנו - נמלטים מעצמנו בהצלחה חלקית, ושבים אל עצמנו בהצלחה מלאה, גודשת, סודקת מבקיעה. מדרימים מהצפון שבנו, נודדים, מתניידים, מאבדים את הצפון, ושבים אליו בחדווה רבתי, בואכה הצפון הרחוק הרחוק של קוטבנו הצפוני, אי שם במרחבי ההדחקה מרצון...

נחל שניר צילום פרטי
נחל שניר צילום פרטי
נחל שניר צילום פרטי
נחל שניר צילום פרטי
כולנו בית שמש למועצת העיר
תגובות הגולשים:
בניגוד לאחרים, דעתכם חשובה לנו! כתבו: