פרשת נוח- כיצד הגיע צדיק לשפל?

המדרש עומד על השינוי שעבר נח ומשווה בינו לבין משה: “חביב משה מנח. נח, משנקרא ‘איש צדיק’ נקרא ‘איש האדמה’. אבל משה, משנקרא ‘איש מצרי’ נקרא ‘איש האלוהים’” (בראשית רבה לו, ג). נח התחיל את דרכו במדרגה גבוהה אך ירד ממנה, ואילו משה התחיל כ”איש מצרי” ולבסוף זכה להיקרא “איש האלוהים”.

בעל ה”משך חכמה”, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, מסביר שיש שתי דרכים בעבודת ה’: האחת היא דרכו של המתבודד, המתרכז בשלמותו האישית ובעבודת ה’, והאחרת היא דרכו של מי שמקדיש את עצמו לצורכי הציבור, מבטל את רצונו למען הכלל ואף מוכן לסכן את חייו למען אחרים.
נח מייצג את הדרך הראשונה. כשנודע לו על המבול, הוא לא פנה לבני דורו כדי לנסות להשפיע עליהם, אלא בנה תיבה כדי להציל את עצמו ואת משפחתו. משה, לעומתו, מגלה כבר בראשית דרכו אחריות כלפי אחיו - הוא מתערב כשמצרי מכה איש עברי ומנסה לפשר בין שני יהודים ניצים. מסירותו לאחיו מאלצת אותו לברוח ממצרים, והוא נקרא “איש מצרי” (שמות ב, יט), בהמשך הוא זוכה להיקרא “איש האלוהים” (דברים לג, א).
לפי ה״משך חכמה״, צדקות אמיתית אינה מסתכמת בשלמותו האישית של האדם, אלא צריכה להתבטא גם באחריותו כלפי החברה.

ההבדל מתחדד לאחר המבול - נח יוצא מהתיבה כאדם שממנו תיבנה האנושות מחדש. ה’ מברך אותו וכורת איתו ברית, אך כעת מוטלת עליו משימה חדשה, לא רק לשרוד את החורבן, אלא לבנות עולם מחדש. דווקא בשלב הזה הוא מתואר כ”איש האדמה”, הנוטע כרם ומשתכר. רש”י מפרש את המילים “ויחל נח” במובן של חולין - נח “עשה עצמו חולין” (מלשון חול וחילול) כלומר ירד ממדרגתו. מי שהציל את העולם מהמבול לא הצליח למלא כראוי את תפקידו בבניית העולם שאחריו.
אצל נח יש ממד של החמצה - לאחר שהצליח במשימה יוצאת דופן, הוא לא מצליח ״להתרומם״ אל המשימה החדשה שעמדה לפניו.

זאת ועוד: נח גם התקשה לעבור ממשימה גדולה וחד פעמית לשגרת חיים של בנייה והתחדשות. הוא אומנם הצליח במשימת התיבה והצלת האנושות, אך לאחר מכן נדרש להתחיל מחדש, בעבודה פשוטה שמצריכה סבלנות. לא תמיד קל להמשיך להתקדם לאחר הצלחה גדולה, כשהשלב הבא מרשים פחות מקודמו.

מול נח עומד אברהם. עוד לפני שינוי שמו הוא נקרא אברם והיה עובד ה’, וגם בערוב ימיו, בעקדת יצחק, הוא עומד בניסיון הגדול ביותר. אברהם מלמד שעבודת ה’ היא דרך חיים שאינה נעצרת בעקבות הצלחות העבר, כדברי הגמרא (בבלי, ברכות יג, ע”א), הקובעת שהקורא לאברהם “אברם” עובר בעשה. שינוי השם אינו סמנטי, הוא מהותי ומבטא את המעבר למדרגה חדשה ואת הפיכתו לאבי אומה שתפקידה להפיץ את אמונת ה’ בעולם.

שני המסרים חשובים אף לימינו: ראשית, צידקות שאינה מובילה את האדם לקחת אחריות גם על סביבתו - אינה שלמה. אין די בכך שנישאר נקיים בעולם מושחת, עלינו לפעול כדי לתקן אותו ולדאוג לאחרים.
שנית, אסור לעצור אחרי הצלחה גדולה. גם לאחר שהשגנו יעד חשוב, עלינו להמשיך להתפתח ולבנות.
לעיתים דווקא המשימות הפשוטות והיומיומיות הן המבחן האמיתי שלנו, כפי שעולה מדמויותיהם של משה ואברהם.
שבת שלום, הלל