נפרדים משנת תשפ"ו, ולא איתכם לבדכם..... מי שנמצא ומי שעתיד להיות

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע״ (ל, טו)
"ובחרת בחיים..." מדוע לא כתוב "ובחרת בחיים ובטוב?"
המגיד מדובנא כדרכו בקודש עונה במשל ליהודי שנסע ליריד עם בנו לצורך עסקים. בדרך ממהרים ואין זמן לאכול. "סוף סוף חנו באכסניה, והבן אכל עד להתפקע, ונרדמו. לאחר כשעה העיר האבא את הבן להמשך הנסיעה. ביקש הבן להמשיך לישון כיוון שאכל הרבה וחש בכבדות ... בהמשך הנסיעה הגיעו לאכסניה נוספת. בעל האכסניה ערך ברית באותו היום עם סעודת-מצווה דשנה והזמינם להשלים המניין ...באמצע הסעודה אומר הבן לאבא: "אבא, אני רואה שפה אתה אוכל לתיאבון...". עונה האבא " : נכון, אבל אני לא משלם על כך מכיסי; פרט לכך אנו בדרך ליריד לעשות עסקים ואין זה הזמן המתאים להתיישב ליד שולחנות עמוסים; מילא אם מזמינים אותנו, וזה בחינם... אומר המגיד מדובנא: כתוב, "ראה נתתי לפניך... ובחרת בחיים". למה לא כתוב "בחיים ובטוב"? כיוון שאתה אל תבחר מה טוב! אם ד' יזמן לך את הטוב, אדרבא! אבל אם לא - כך יותר טוב לך, אחרת ד' כבר היה נותן לך זאת ... וזה הסבר המשנה: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה". למה לא נכתב "פת במלח אכול" (לשון ציווי והוראה ?) אלא שהכוונה היא שלא צריך לאכול פת במלח דווקא; צריך לאכול דברים טובים, אבל אם לא יהיה לך, תאכל את זה, ואל תחפש דברים אחרים... זה לא הזמן. ניצול הזמן הוא ללימוד התורה וזוהי הרחבת "מסגרת העסקים" האמיתית !

"בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״ (לא, ב)
פירש רש״י היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי ביום זה אמות.
ידוע מנהג עם ישראל קדושים לומר ״צדקתך" במנחה של שבת. טעם הדבר פירש הרב שר שלום גאון, דכיון שנפטר משה רבנו באותה שעה, אנו מצדיקים את הדין. ותמהו עליו הראשונים (תוס׳ מנחות ל. המרדכי הל׳ ס״ת, הרא״ש פסחים קה.). א. נאמר כאן בפסוק ״בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״, דרשו חז״ל ביום זה נולדתי ביום זה אמות. נמצא שכתב פסוק זה ביום שנפטר איך אפשר לומר שכתב ע״ש העתיד. ועוד לפי דברי הרב שר שלום שנפטר בשבת יוצא שכתב משה בשבת, היתכן שמשה רבנו יחלל את קדושתה של השבת? עוד הקשה המרדכי. כתוב במדרש, באותו יום שמת משה, כתב י״ג ספרי תורה, י״ב ספרים חילק לי״ב השבטים ואחד גנזו. ואם פטירתו הייתה בשבת איך כתב בשבת?
אלא ביאר הטור (או״ח סי׳ רצ״ב) טעם אחר לאמירת ״צדקתך", כי מנחה של שבת היא שעה הסמוכה לזמן שהרשעים חוזרים לגיהנם, ומצדיקים אנו את דינו של הקב״ה. אולם האחרונים מיישבים את הקושיות בכמה אופנים:
ה״בית חדש״(סי׳ רצ״ב) כותב: שבודאי בערב שבת מת משה ובו ביום מלאו ימיו ושנותיו וכתב י״ג ס״ת. אבל קבורתו בגיא לא הייתה אלא בשבת במנחה, ובין המיתה לקבורה היה מונח בכנפי השכינה. ומצדיקים הדין על השעה שנסתלק מהעולם. ומוסיף הב״ח שהרב יצחק דרשן החזיק יישוב זה, והביא סמוכים לזה מדברי הרמ״ע מפאנו בספר ״עשרה מאמרות״, דבע״ש התחילה מיתתו, וגמר סילוקו היה בשבת במנחה בשעת רצון. אמנם לא ביאר הב״ח מדוע אומרים צידוק הדין על שעת קבורתו ולא על שעת מיתתו?
וה״שפת אמת״ ביאר זאת נפלא וז״ל: משה רבינו בע״ש נפטר, מ״מ הקבורה היתה בשבת, ועיקר צידוק הדין שלו על שעה שנקבר ונעלם מעין בני האדם, מדוע? משום שכתוב על משה ״ולא כהתה עינו״ אפילו אחר מיתתו (רש׳׳י). נמצא, דלא הבינו בני אדם כלל שמת משה, ולא נתעצבו במיתתו לפי שחשבוהו לחי, עד שנקבר ונעלם מעיניהם הבינו שנסתלק מן העולם, ולכן צידוק הדין בשבת במנחה.
בספר ״בני יששכר״ (מאמרי שבתות ח׳, יט) מביא רמז לזה בשם התשב״ץ (סי׳ תמח): ״משה עבדי מת" אותיות השניות "שבת", לרמוז שמיתתו היתה ביום השבת. ומוסיף שהחיד״א כתב שנרמז דוקא באותיות השניות לרמוז על דברי הרמ״ע מפאנו שמיתתו התחילה בע״ש והסתימה בשבת. א״כ בשבת היתה לו פטירה שניה. כעין זה מביא בספר ״יערות דבש״(דרוש י״א) בשם ה״מגלה עמוקות״ דנשמתו של אדם מסתלקת יום אחד לפני המיתה, ובע״ש נסתלקה נשמתו של משה ובשבת נסתלקה נפשו. ומוסיף לזה סמך מהתורה שנאמר אצל יעקב ״ויקרבו ימי ישראל למות״ מדוע נאמרו ״ימי״ לשון רבים הלא ביום אחד מת, אלא מכאן ששני ימים למיתה כנ״ל.
השל״ה הקדוש (מובא בקה״י ב״ק סי׳ מה) ביאר: דבאמת משה מת בשבת, ומה שהקשו הראשונים איך כתב בשבת לא קשה כלל, דכתיבתו הייתה ע״י שם והשבעת קולמוס, וכתיבה סגולית כזאת לא נחשבת מלאכה, ואינה נאסרת בשבת.
ה״חתם סופר״ בתשובותיו ( סי׳ כט) מביא תירוץ בשם הרמ״ע מפאנו, דאותו היום שמת משה נתארך, ולמעלה בשמים היה שבת ולמטה ערב שבת, והיה מותר בכתיבה.

שבת שלום
אמיר