סיפור העליה מאתיופיה היה בחלקו מסע מפרך, כי בכל זאת יש רבים מהעולים שהגיעו ארצה בדרך ישירה, מסודרת. כשהעליה עצמה היתה גם סודית, מסוכנת ודרך ארוכה ברגל יש סיפורים מרגשים המתעדים את ההתמודדות.
חשב מי שחשב כי דווקא את העליה הזו צריך לציין במיוחד בעירנו, עיר עולים. לא קשה להבין מדוע, קל יותר לקבל שזו היתה מחשבה והיא הוגשמה והונצחה. מרגע זה כל הויכוח כן או לא כבר אינו אקטואלי, מה שאקטואלי הוא לספר על הפסל, מעשה ידיה של רינת לוק אלחייק.
כך רינת מתעדת עצמה ברשת: אמנית יוצרת מקום, אמנית פלייסמייקינג וזה אומר בעצם שאני יוצרת שינויים פיסיים במרחבים ציבוריים תוך שימוש במה שיש: התקציב שיש, החומרים שיש והזמן שיש כך שאני משתמשת בהמון פסולת שאינה מתכלה, צמיגים משומשים, בקבוקי פלסטיק והרבה דמיון. לעיתים אני עושה זאת בשיתוף הקהילה שחיה במקום.
בסטודיו אני יוצרת לרוב בבטון כך שעם השנים פיתחתי טכניקות עבודה משוגעות אתו. אני אוהבת ליצור אלמנטים מלאי חיים באמצעות צבע, דמיון והומור."
את כל זה הביאה רינת לאלמנט- אנדרטה (פסל- מושג שנוי ביהדות) שעיצבה ותכננה כדי להנציח את העליה מאתיופיה. הפסל מתאר זוג עולים, (לפי הגובה) ואת ילדם באמצע, אחוזי ידיים בלבוש האתיופי המסורתי, האם ביד אחת אוחזת בצאצא הקטן בתווך, בעוד ידה מושטת כלפי מעלה אם ממאמץ, ואם תרצו מבקשת ישועה, מתפללת משהו. במקום העין של בעל המשפחה הכיתוב 'עין לציון צופיה'. האלמנט בצבע לבן, כלבוש החגיגי המסורתי אצל בני העדה, בולט יותר על רקע בצבע הירוק מסביב. חבל אגב ואולי מטעמי תקציב שהפסל לא הונח על בימה מוגבהת או שאולי זה היה מתוכנן להראות את החיבור לקרקע... חיבור לשרשים הנטועים עמוק בלב היהודי העולה מאתיופיה.
בצדו, שלט בכיתוב באמהרית, ובעברית. : אנדרטה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. במסע מיוסר במדבר דרך סודן אדיס אבבה וגונדר... לאלו שנספו בכמיהה לירוסלם- ירושלים. ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים".
בית שמש הוקירה את יהדות אתיופיה, מכבדת את בני העליה. קחו את הילדים לשם, שווה. המיקום שד' בן גוריון, על אם הדרך המחברת בין הכפר לגבעה.
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.







