פוסט מיוחד מאוד פורסם בסוף השבוע, זה נוגע בנשמת של הציבור החרדי בפרט, בצרכיהם, בצרכי הקהילות כפרט וגם כרבים. יש הרבה תלונות שאינן מטופלות כיאה וכנדרש אצל העסקונה. חלקם מתפרסמים, חלקם, או אולי רובם אפילו לא זוכים ליחס כלשהו. איש התקשורת יוסי ריינר, בחור חרדי, דינמי, רחוק מהתדמית הוותרנית המרחפת אצל רבים בקהילות, זכה להיות הכתובת לפניות. מה שהפתיע אותו זה לא הפניות, אלא כמותן. הנה קראו מה שהוא פרסם ברשת הטויטר:
בשנים האחרונות אני מקבל יותר ויותר פניות מאנשים שמרגישים שאין להם למי לפנות. הורים, נשים, משפחות, אנשים פשוטים שנקלעו למאבק מול מערכת גדולה מהם. חלקם מגיעים אליי במקרה, חלקם אחרי שניסו הכל." כותב ריינר.
"למען האמת לא תכננתי להיות הכתובת של כל כך הרבה סיפורים קשים. זה פשוט קרה. אנשים התחילו לפנות, מקרה אחר מקרה, ובכולם חזר אותו משפט: אין מי שיטפל. אני חי את המציאות הזאת שנה אחר שנה. יום אחר יום. אתם לא מבינים את היקף הפניות שאני מקבל. למען האמת, גם אני חוויתי את זה על בשרי. מערכת כוחנית ועסקונה קלוקלת ניסו בכל דרך לסלק את הבן שלי ממוסד שאינו שייך להם כלל, מוסד שממומן במלואו על ידי המדינה. במקרה שלי הם נכשלו. הם נפלו על אדם שלא מוכן להירתע ממאבק. אבל כמה הורים אחרים כן נכנעו? כמה ילדים כן סולקו כי ההורים פחדו להתמודד?"
"בחודשים האחרונים טיפלתי בעשרות מקרים, והגיע הזמן שתבינו את ההיקף. אם לילדים בחינוך מיוחד שהופסקה לה התמיכה מקופת צדקה עירונית בעקבות לחץ של עסקנים, עד שהצלחנו להפוך את ההחלטה. ילד מחינוך מיוחד שעבר התעללות נפשית ופיזית במוסד שניסה להשתיק את הפרשה, עד שהבאנו למעצר המעורבים ולליווי משפטי ללא עלות להורים בתביעה אזרחית. אם גרושה שניסו להוציא את בתה בת 6 ממוסד ממח, ופנייה בזמן אפשרה לנו לעצור את המהלך. זה הסגנון, זו הרוח, ואלה רק חלק מהמקרים. יש עוד רבים. חלקם טופלו, ולצערי לחלקם לא הספקתי להגיע.
בשנה האחרונה, כדובר במשכן, למדתי שיעור אחד מרכזי: מי שרוצה להשפיע באמת, חייב נציגות בכנסת. שם מתקבלות ההחלטות האמיתיות. טיפול נקודתי בפנייה הוא חשוב, אבל הוא לא פותר בעיות עומק. והבעיות עמוקות. בחינוך. בתעסוקה. במעונות. בצרכים בסיסיים שמצריכים חקיקה או הפעלת סמכות ממשלתית. אנחנו בשנת בחירות. שנת הכרעה. עוד מעט יגיעו הפוליטיקאים לבקש את הקולות שלנו. הם יבטיחו. הם יתחייבו. הם יאמרו שהם איתנו. אבל כמה פעמים שמענו את זה? די להיות תלויים בחסדי אחרים. למה שנצטרך להתחנן בכל פעם שאנחנו זקוקים למענה? גם אנשים טובים שמבקשים לעזור כפופים בסוף למחויבות מפלגתית או מגזרית. אנחנו צריכים אדם משלנו. מישהו שקם בבוקר וחושב איך משנים, איך מתקנים, איך מקדמים את הציבור שלנו, והולך לישון עם אותה מחשבה. אם אנחנו באמת רוצים שינוי, אנחנו חייבים לשנות קודם את התפיסה שלנו. אפשר, וחייבים, לדרוש נציגות משלנו בכנסת ישראל. זה תלוי בנו בלבד. הקול שלנו לא יכול להיחשב כמובן מאליו. בכל חוג בית, בכל מפגש עם מפלגה כזו או אחרת, הדרישה צריכה להיות ברורה: אנחנו דורשים נציגות משלנו. אם הדרישה הזאת תהדהד בכל מקום, השינוי יקרה. אלקטורלית יש לנו את הכוח. מה שחסר הוא הקול שידרוש אותו בגלוי. וברגע שזה יקרה, גם הבלתי אפשרי יהפוך לאפשרי." עד כאן מדברי יוסי ריינר.
לזכותו, ריינר אינו מציע במי לבחור, אינו מגדיר את הנציגות, למרות שהוא מזוהה פוליטית, מה שחשוב הוא מבחינתו לבחור נציגות שכן תהיה נציגות אמיתית וקול שופר לבעיותיכם. תחשבו על זה.
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות