מדוע תפילתו של יצחק דווקא התקבלה?

תחילת פרשת תולדות מתואר שיצחק ורבקה התפללו לילדים: “ויעתר יצחק לה’ לנכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה’. התורה מציינת דווקא את תפילתו של יצחק: “ויעתר לו ה’”.
רש”י מדייק “לו ולא לה”, ומסביר: “שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע” - תפילתו של יצחק, בן אברהם, התקבלה יותר מתפילתה של רבקה, בת בתואל.

נשאלת השאלה: לכאורה, דווקא תפילתה של רבקה ראויה היתה להתקבל יותר, שהרי גדלה בביתם של בתואל ולבן הרשעים, התגברה על הסביבה שבה חונכה ובחרה בדרך הטוב. יצחק, לעומתה, גדל בביתם של אברהם ושרה וזכה לחינוך של אמונה מילדות. מדוע דווקא תפילתו עדיפה?

ניתן להציע לכך מס׳ הסברים: הסבא מקלם, שהיה מראשי תנועת המוסר במאה ה-19, מצביע על אתגר דווקא אצל מי שגדל בבית של תורה ואמונה. אדם כזה עלול להתרגל לכל מה שקיבל, עד שהאמונה והתפילה הופכות אצלו לשגרה, רק משום שכך נהגו בבית. לעומתו, מי שגדל בסביבה רחוקה מתורה ומגלה בעצמו את הדרך, עשוי לחוות התלהבות גדולה מעולמו החדש.
האתגר של יצחק היה אפוא לא להסתפק באמונה שירש מאברהם, אלא לברר אותה בעצמו, להפנים אותה ולחיות אותה בהתלהבות ובשמחה, כאילו גילה אותה זה עתה. יצחק גדל בבית שבו האמונה והתפילה היו חלק טבעי מחיי היום-יום, ולכן פנה לקב”ה מתוך ביטחון מלא וללא היסוס. רבקה, לעומתו, שגדלה בסביבה של עבודה זרה ונאלצה ללמוד הכול מחדש, אולי עדיין חשה היסוס מסוים אם ראוי לה לבקש ולהתפלל, והדבר השפיע על עוצמת תפילתה.

הסבר נוסף קשור לאופן שבו התפללו השניים: חז”ל דורשים את המילים “לנוכח אשתו” - יצחק התפלל על רבקה ולא רק על עצמו. ייתכן שרבקה התפללה בעיקר על עצמה, ואילו יצחק ביקש רחמים עליה. הגמרא מלמדת, כי “כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה” (בבלי, בבא קמא צב, ע”א). דווקא הדאגה של יצחק לרבקה עמדה לו וזיכתה אותו במענה לתפילתו.

המהרש”א על בבלי, יבמות סד, ע”א מציע פרשנות נוספת ולפיה דברי רש”י קשורים דווקא לתפילה על ילדים - מהכלל ״בני בנים הרי הם כבנים״ עולה, כי ילדיו של יצחק מהווים גם המשך של אברהם. זכותו של אברהם מצטרפת לתפילתו של יצחק ומסייעת לה להתקבל, בעוד שלרבקה אין זכות דומה מצד אביה.

לכל אדם יש ״נקודת פתיחה״ שונה - יש מי שגדל בבית של תורה ואמונה, ויש מי שצריך לגלות את הדרך בעצמו. בשני המקרים העבודה אינה מסתיימת בנקודת ההתחלה: מי שגדל בבית רחוק מערכי התורה צריך לבנות לעצמו אמונה יציבה, ומי שזכה לקבל חינוך טוב צריך להיזהר שלא להפוך אותו להרגל ולבחור בו מחדש בכל יום. מיצחק ניתן ללמוד, כי גם מי שקיבל הכול בבית צריך לעבוד כדי להפוך את הירושה הרוחנית שלו לאמונה חיה. יצחק גם מזכיר לנו שלפעמים דווקא כשאנחנו מתפללים ודואגים למי שלצדנו, אנו זוכים לקבל בעצמנו את שחסר לנו.

שבת שלום, הלל