הרדיפה אחרי הצדק מאז ומתמיד

פרשת שופטים פותחת במבט על החיים הלאומיים של עם ישראל בארצו: שופטים ושוטרים, סנהדרין ומלכים, כוהנים ונביאים - מערכת שלמה שנועדה להנהיג את העם ולבנות את החברה בארץ ישראל.
עוד לפני שהתורה נכנסת לפרטי המוסדות, היא מציבה עיקרון על: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״. לא עצם קיומם של מוסדות שלטון ומשפט מבטיח את קיומו של העם בארצו, אלא הצדק שבתוכם.

רש״י, בפירושו לפסוק, מחבר באופן ישיר בין הציווי על הצדק לירושת הארץ: ״כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם״. מערכת משפט ראויה אינה עניין טכני או תוספת לחיים הלאומיים, אלא אחד התנאים לעצם יכולתו של עם ישראל לחיות ולהתקיים בארץ.

התורה אינה מסתפקת ב״צדק תרדוף״, אלא כופלת: ״צדק צדק תרדוף״.
הרמב״ן, בפירושו לפסוק, מסביר שהכפילות מלמדת על אחריות כפולה: ״הדיינין צריכין שישפטו את העם משפט צדק וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד״. הצדק הראשון מוטל על המערכת - על הדיינים ועל מי שמופקד על המשפט, הצדק השני מוטל על האדם עצמו. חברה אינה יכולה להישען רק על שופטים טובים ועל מערכת משפט תקינה. היא זקוקה לאנשים שמבקשים את הצדק גם ואולי בעיקר, בחייהם האישיים.

אף המילה ״תרדוף״ משמעותית לדעת הרמב״ן. הוא מסביר, כי אין זו עמדה פסיבית, שבה האדם ממתין שהצדק יגיע אליו. לעיתים עליו לצאת ממקומו ולחפש את האמת אצל חכמים גדולים יותר: ״שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים״. הצדק דורש מן האדם לנוע וליזום, לחפש, לברר, להקשיב, ואפילו לצאת מאזור הנוחות שלו כדי להגיע אל האמת.
בהקדמתו לפירוש המשנה מזכיר הרמב״ם את הפסוק בהקשר של הנכונות להודות על האמת - כאשר אדם מגלה שהאמת נמצאת אצל חברו, עליו להיות מסוגל לחזור בו, גם אם בידיו טענות שבאמצעותן יוכל להמשיך ולהגן על עמדתו: ״כשתדע שהם אמת דברי חבירך… חזור לדבריו והריב נטוש״.
זוהי אולי הנקודה הקשה ביותר ב״רדיפת הצדק״. קל לרדוף אחר הצדק כאשר אנחנו משוכנעים שאנחנו צודקים, הקושי מתחיל כשהאמת נמצאת דווקא אצל האדם שמולנו. אז נדרשת לא רק היכולת לחפש את האמת, אלא גם הנכונות לוותר על הצורך להיות צודקים. מערכת משפט צודקת זקוקה לדיינים ישרים, אבל חברה צודקת זקוקה גם לאנשים ישרים, ואדם ישר אינו רק מי שיודע לטעון היטב את טענותיו, אלא מי שמסוגל, כשהאמת מתבררת לו, להניח אותן בצד ולומר: טעיתי.
מכאן החיבור העמוק של פרשת שופטים לחודש אלול, שאליו נכנסנו היום. אלול הוא הזמן שבו האדם נדרש לעצור את מרוץ החיים, לבחון את מעשיו ולשאול: היכן צדקתי והיכן טעיתי, היכן פגעתי והיכן יכולתי לעשות טוב יותר.
התורה אינה מבקשת מאיתנו רק לשפוט את עצמנו, היא מוסיפה: ״צדק צדק תרדוף״. נדרש מאיתנו לא רק לחפש את הצדק של טענותינו, אלא לרדוף אחר האמת שתאפשר לנו להיות טובים, ישרים ומתוקנים יותר.
שבת שלום וחודש טוב, הלל