למי שיש ספק: לזרעך אתן את הארץ הזאת

כמה סמלי, בערב בחירות ארציות בהם יקבע גורלה של ארץ ישראל, או אם תרצו לפי סיסמת הימין באה פרשת לך לך ומבהירה: לזרעך אתן את הארץ הזאת. לזרעו ש אברהם, ליצחק ויעקב.

בפרשת ׳לך לך׳ נצטווה אברהם אבינו לעזוב את מולדתו וללכת לארץ כנען. זמן קצר לאחר הגעתו פורץ בארץ רעב כבד, ואברהם נדרש להכריע כיצד לנהוג - האם להישאר בארץ ולבטוח בהבטחת ה’, או לרדת למצרים כדי למצוא מזון ומחיה?

הרמב”ן מבקר את החלטתו של אברהם לרדת למצרים, וכן את הדרך שבה פעל כדי להגן על עצמו מפני הסכנה שנשקפה לו בשל יופייה של שרה. לדעתו, היה על אברהם לבטוח בה’ ולא לעזוב את הארץ שאליה נצטווה להגיע, והוא רואה בכך “חטא גדול בשגגה״. אברהם אמר על שרה “אחותי היא”, והיא נלקחה לבית פרעה. הרמב״ן סבור, כי בעקבות מעשה זה נגזר על זרעו של אברהם לרדת למצרים ולהשתעבד בה.
יוצא אפוא, גם בשעת משבר אסור לאדם לאבד את הביטחון בה’ או לסגת מן הדרך שנצטווה ללכת בה.

הרד”ק, לעומתו, מלמד זכות על אברהם שלא הרהר אחר מידותיו של הקב”ה, אך גם לא ציפה שה’ יציל אותו בדרך נס. לנוכח הרעב, הירידה למצרים הייתה מהלך טבעי והגיוני. גם את זהירותו של אברהם מפני הסכנה הרד”ק אינו רואה כחוסר אמונה, אלא כהתנהגות אחראית, הראויה לצדיק, כפי שנאמר: “אשרי אדם מפחד תמיד״ (משלי כח, יד).
הצדיק לא שאנן ואינו סבור שהבטחת ה’ פוטרת אותו מהשתדלות. הוא בוחן את המציאות, מביא בחשבון את הסכנות ונוקט אמצעי זהירות.

המחלוקת בין הרמב”ן לרד”ק מחדדת שאלה עקרונית: היכן עובר הגבול בין אמונה וביטחון בה’ לבין אחריות אנושית והשתדלות טבעית? הרמב”ן מזכיר לנו שלא לוותר על החזון ועל הדרך כאשר מתעוררים קשיים. הרד”ק, מנגד, מלמד שאמונה אינה תחליף לשיקול דעת, לזהירות ולפעולה אחראית.

המסר הזה רלוונטי אף לימינו. עלינו לשמור על אמונה בצדקת דרכנו ולא להירתע מכל קושי, אך בה בעת לבחון את המציאות בעיניים פקוחות, להיערך לסכנות ולפעול בכל האמצעים העומדים לרשותנו.
״אין סומכים על הנס” אינו ביטוי של ויתור על האמונה, אלא תזכורת לכך שאמונה אמיתית מחייבת גם אחריות והשתדלות.
עלינו ללמוד מאברהם להחזיק בחזון גם בשעת משבר, בלי להפוך את האמונה לשאננות ובלי לאפשר לזהירות להפוך לנסיגה מן הדרך.

שבת שלום, הלל