ילדי המעברה, מחזה המספר את תולדות העיר הביא לנו סיפור חייה של העיר הנבנית בהרי יהודה. על המשלט יושבת עיר. אחד מכוכביה, אם לא הכוכב הראשי בהצגה הזו היה דקר חדד. רבים צפו במחזה הזה והעלו חיוך על פניהם הרבה בזכות תוגת המשחק של דקי, כינוי החיבה של מי שהיה כוכב בזכות עצמו בשמחות רבות ובאירועים שונים, הרקיד והלהב לשמוח, לשיר ולרקוד.
כמה אכזר היה שהאיש הכי חם בכל שמחה נפטר במפתיע, כאב רב הותיר בקרב בני משפחתו ובקרב מכריו. דקי לא ידע מחלות, ידע לעמוד בכל אתגר ובכל משימה שהחיים העמידו לפניו. פתאום, ממש כך, באופן הכי פתאומי, דקי נפטר לבית עולמו. האזעקה הראשונה של המלחמה הארורה הזו חרבות ברזל, הקפיצה את כולנו למקלט, יותר מכל זעזעה את נפשו של הבחור הצעיר. החרדה הקשה למצב ובעיקר לסביבתו הקרובה, לבנותיו, זעזעה אותו באופן קיצוני. נם ולא קם.
דמותו, חייו, מחייבים לזכור ולהזכיר, מה תכלית החיים האלה. האיש שבימי חייו הקצרים ידע רק לשמח ולגרום אושר, ראוי לזיכרון.
משפחתו, רעייתו מירב ובנותיו קורל ושוהם, מבקשות להנציחו בכתיבת ספר תורה הנושא את שמו.
האיש הכי שמח ומפיץ אור שעשה למען כולם
"אנחנו מגייסים תרומות לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו שנכניס עוד השנה אמן וששמחת החיים שהייתה באבא תמשיך בכל פעם עם שמחת התורה". המשפחה מצפה לגיוס המונים לכיסוי כתיבת ספר התורה. תרומתכם חשובה. היעד הוא כ-200 אלף ₪. נכון לעכשיו גויס רק שליש. הציבור מתבקש להשתתף בקיום מצוות כתיבת הספר התורה.
שתפו
נכתבה ביום רביעי, 17 בינואר 2024, 07:15
למה לכתוב בראשית המלחמה, אם הוא נפטר מהזריקות?