עצוב. סיפור עצוב. כואב ומכאיב גם למי שאינו חלק מהעניין, והרי אין אחד בישראל שאינו חלק מהעניין הזה, לזכור ולכבד את הנופלים ואת מורשתם, מורשת שהונצחה בצורת משפטים קצרים שהפכו לסטיקרים, סטיקרים של כל האומה. אותם סטיקרים שהודבקו על לוח עץ, בצמוד לפינת ישיבה יזומה, נעלמו, פשוט הורדו ממקומם. לא חבלה בסטיקר אחד או שניים אלא כל השלט, כל הסטיקרים סולקו מהמקום.
"פארק אורי וישעי הוא מה שקרוי בפי ותיקי העיר פארק האקליפטוס, תעודת כבד למייבשי הביצות, גם לשם הגיע הראשון שהדביק את הסטיקר, וכבר אי אפשר לדעת מי ואיזה סטיקר הודבק שם ראשון. 'תצחק כאילו אין מחר ותחייך כמה שאפשר', הוא מסר חיים מעצים של סמל יותם הלל ז"ל לוחם שנפל ב-7.10.2023. המשפט "כל יהודי צריך לדעת להגן על גופו ועל עמו בכבוד ובגאווה" הפך לסטיקר בולט המזוהה עם הנצחת סמל בנימין מאיר ארלי הי״ד, שנפל בקרב במלחמת "חרבות ברזל" בשנת 2023. גם הוא הפך להיות חלק מאותה כמות סטיקרים שהתבטאה אגב גם בחיבורי שירה להיות גאווה לעם ישראל." כך התגאינו במעשיהם של אנשים טובים שביקשו לכבד לזכור ולהנציח נופלים וגיבורים ממלחמת חרבות ברזל.
הפארק שהופך אט אט מקום עליה לרגל ולא רק ברגל, יש בו פינה אחת שהיא עבור המטייל הישראלי מקום מקדש, מקום אליו התאספו ובאו אמרותיהם השנונות של הגיבורים שלנו." כך כתבנו בינואר השנה.
זהו!! הפינה הזו היתה. איננה. בכאב גדול אנו מספרים לכם על היעלמה של פינת ההנצחה. (ראו תמונה למעלה). השלט ועליו כמות הסטיקרים הגדולה שהודבקו שם בידי עוברי אורח, הורד מהמקום. מי הוריד? למי זה הפריע? מה זה הפריע? עכשיו זהו מקום ככל המקומות, מחולל, חסר כבוד, חסר זיכרון, חסר אנושיות. בושה למי שהשחית!!!
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות