חון תחון על בניך לך שבים ובפחד לפניך ניצבם

פותחים את תפילת ליל שבת -ראש השנה בפיוט, מילותיו מרגשות לא פחות, חון תחון על בניך לך שבים ובפחד לפניך ניצבם יראים עת יקראו לדין כי על כן באו נכאבים...

יומה האחרון של השנה הולך ומסתיים, וברגעים המיוחדים של בין השמשות, בחלק מקהילות ישראל יאמרו את הפיוט המרגש ״אחות קטנה”.

בהסתמך על האמור בשיר השירים (ח, ח) ה״אחות הקטנה” היא כנסת ישראל - עם ישראל, שעובר לאורך הדורות מסע של קשיים, גלויות וציפייה לישועה.
הפיוט חובר במאה ה-13 על ידי ר׳ אברהם חזן מגירונה. הוא מתאר את התלאות ואת הכאב, ומרבית הבתים שבו מסתיימים במילים ״תכלה שנה וקללותיה”.

בבית האחרון, מגיעה נקודת המפנה. עם כניסתה של השנה החדשה, הפיוט מסתיים בבית אחר לגמרי - בית של אור, תקווה ושמחה על הישועה המתקרבת.
במקום ״תכלה שנה וקללותיה” אנו מבקשים ״תחל שנה וברכותיה”.

המסר הוא, שגם אחרי שנה לא פשוטה, אנחנו בוחרים להאמין שאפשר להתחיל מחדש. לסיים את מה שהיה, להפיק לקחים וללמוד להיכנס לשנה חדשה עם תקווה, תפילה ואמונה.

יהי רצון שקול השופר יעורר אותנו להתחדשות, לשינוי ולשיפור מעשינו.

נזכה השנה לשלום בבית ומחוץ, לרפואה שלמה והבראה בגוף ובנפש, לברכה וישועה במישור הפרטי וברובד הלאומי, כפי שאנו מבקשים בפיוט ״אל נא, רפא נא למחלותיה״.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, הלל