הטכס הלאומי לזיכרון ה7 באוקטובר שאורגן בפארק הירקון היה יכול יותר לאחד. טכס בו דמעו ובכו רבים מהנוכחים, גם כשותפים לאותו יום אומלל, וגם כבני משפחה או אפילו מתוך עמך ישראל. הגיעו אמנים רבים, קוראי שירה, בעלי עניין, ובני משפחה שסיפרו ותיארו את התמודדותם הנפשית מול האסון הכבד.
יפה עשו כל ערוצי החדשות בכך שהתאחדו, כולל ערוצי הספורט הישראלים להעלות על נס מסיפורי היום ההוא שיהפוך לעוד שורה כואבת וזיכרון בלוחות השנה. בימה אחת, מפיק אחד, ו-5 ערוצים שידרו אותן תמונות, אותם מילים. לא עם כולם אפשר להסכים, אירוע שאמור להיות מאחד היה בו גם אלמנט פוליטי מובהק- תקשיבו למילים הקשות של הדובר האחרון שכל באי הפארק עמדו להקשיב לו. מי שהזדהה עם הכוונה (כמו כותב שורות אלה) בוודאי לא יכול לקבל את המלל הפוליטי המגמתי. יש די מקום להביע דברים כאלה.
בצמוד ליום גדליה, לשבעת עשר בתמוז, לט' באב, ימי החורבן הלאומי המוכרים לכלל עמי ישראל, נוסיפה עתה גם ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, ליום הזיכרון לחללי צהל גם יום נוסף, יום ה-7 באוקטובר. צריך להמשיך לזכור- בבחינת זכור תזכור אשר עשה לך עמלק. תיקון חייב להיעשות לאופי התוכן- שכול, כאב, יגון הוא מנחלת עמנו, חובה להוסיף גבורת חיים. גבורה ממנה יעלו ויבואו מעשה הגבורה בבחינת הדורות הבאים. גם למצוא בו מכנה משותף לכלל עם ישראל, המצילים והניצולים, הנספים ונופלי קידוש השם אשר במותם ציוו לנו את החיים.
בלילה הזה, בשעה שרבים מעם ישראל, רק יצאו מיום החג שסביר להניח כי לא היה עבורם החג המושלם, בציפיה דרוכה ללילה מלא וטעון, חגגו במחנה אחר, בצד השני של העם את שמחת תורה. אכן זה הלילה בו מתחילים לרקוד בספרי תורה במסגרת השישו ושמחו. ובכל זאת, אי אפשר מעט להתאפק? בבית שמש רקדו ושרו בעשרות רחבות בשכונות החרדיות בעיקר. בחסות עיריית בית שמש!! כן זה האבסורד, רשות ממלכתית במדינת ישראל, הרקידה, שילהבה וזימרה עם צוותים מחוללים בשכונות, תושבים ובני משפחותיהם.
מנותקים? לגמרי. מי שרוצה אחדות כמצוות הלולב שהחזיקו בידיהם ביום, צריך היה מעט להתאפק לפחות לילה אחד, יש עוד ימים רבים במהלך ימות החג. לפחות בליל ה-7 באוקטובר צריך להפגין הזדהות, אחדות.
מעניין שאף גורם לא חשב על כך, לא גורם חילוני באגף האירועים וגם לא גורם בכלל מחלקות הכשרות התורניות המקובלות בעירייה.
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.