מנהל ברנקו לתלמידיו בפתיחת שנה"ל: "תנסו, אל תחששו, לכל הצלחה יש היסטוריה של כישלונות"

"אני מפציר בכם לנצל את הזכות הזו. אני דורש מכם להראות לעולם כולו את האיכויות שבכם, אני מבקש מכם לזכור בכל רגע נתון שאתם הכי יפים חכמים ומוכשרים. כי, מי שמאמין שהוא כזה, יגיע לאן שיחפוץ."

הערכה והערצה
הערכה והערצה

מנהל בית ספר רואה חזון, רואה אופק ולשם הוא שואף. אין אירוע אחד מוציא אותו משלוותו ואין הישג אחד מספקו, בכל זמן ישאף המנהל להדגים לתלמידים מצויינות ואיכות. כזהו אבי אור, מנהלו של ביה"ס השש שנתי ברנקו ויס המוביל בעוז ובחיל את תלמידיו. ראשית שנת לימודים היא שעה לשמוע ממנו את החזון, את האופק לשם הוא שואף. אבי אור במעמד פתיחת שנה"ל מעודד תלמידיו לקראת צאתם לעוד שנת לימודים, רק שלב אחד בסולם לקראת הפסגה. דברים שנאמרו תחת השמש הקופחת לא יכולים להיות מילים ריקות, אם ישבו מאות התלמידים והקשיבו לכל מילה כנראה שהיה בהם הרבה עצמה. הנה דבריו המלאים הראויים בהחלט להיחרט בלוח הזיכרון של כל תלמיד ומורה. בחנו אותו בסוף השנה. הנה נאומו המלא.

"אנשים בעלי הישגים לעיתים רחוקות עמדו מנגד ונתנו לדברים לקרות להם. הם יצאו החוצה וגרמו לדברים לקרות", ליאורנדו דה וינצי.

זה היה הפתיח למכתב ההצטיינות שבית הספר קיבל השנה ממשרד החינוך על הישגיו בתחום הלימודי חברתי וערכי. אני למד מהמובאה, שאם אני רוצה שדברים יקרו בחיי, אני צריך לגרום להם לקרות באופן אקטיבי. מורים ותלמידים בית הספר, גרמו לדברים לקרות. הם האמינו בכל אחד ואחד, נלחמו על כל אחד ואחד גם כשהתלמיד הרים ידיים. והנה אני שמח לומר לכם שגם משרד החינוך חושב שאתם מצוינים.

השנה נלמד ונחגוג את 70 שנות קיומה של מדינת ישראל. כשהרצל חזה את מדינת היהודים ראו בו הוזה. מעטים האמינו כי ניתן לכונן מדינה יהודית בארץ ישראל. היהודים באירופה התחילו בתהליך של התבוללות מסיבית, האמינו ששוויון הזכויות לו הם זוכים, הוא פתח לתקווה חדשה וסוף לרדיפות ופוגרומים. אבל לא כך היה הדבר. המציאות חבטה ביהודים בצורה החריפה והכואבת ביותר. הרצל הבין זאת עוד קודם. היום כשאנו עומדים פה בבית שמש, עיר ואם במדינת ישראל, קשה להאמין שעברו רק 70 שנה. מדינת ישראל הגיעה להישגים יוצאי דופן ולא במשאבים טבעיים, אלא מההון האנושי שבה. לאורך תקומת המדינה היו אנשים שגרמו לדברים לקרות, היו שעמדו מנגד וצחקו, היו שתפסו טרמפ על גבם של אחרים. אבל אותם המאמינים הצליחו לגבור על הציניות והסקפטיות ובנו מדינה לתפארת.

אותם מאמינים בדרך הגיעו למדינה הזו ללא כל, השאירו את ההון הכלכלי מאחור, ובדרך לא דרך, הצליחו להגיע למדינה ולהתחיל לבנותה מנקודת התחלה בעייתית וקשה. אבל הם המשיכו להאמין גם כשהמחיר היה יקר. אחריהם הגיעו העולים שכל אחד בדרכו תרם לאותה בניה ותקומה. מתוך אמונה בצדקת הדרך.

מכבד אותנו בנוכחותו יו"ר ראש מפלגת העבודה, הנבחר החדש מר אבי גבאי. מר גבאי נולד בירושלים וגדל בשכונת בקעה, השביעי מבין שמונה ילדים להורים יוצאי מרוקו. הוריו עלו לישראל ב-1964, שלוש שנים טרם לידתו. משפחתו התיישבה במעברת צפון תלפיות, אמו עבדה במעון של אקי"ם ואביו עבד במוסך של בזק וטיפל ברכבי החברה. בכיתה ד' אובחן גבאי כמחונן, בתיכון למד בגימנסיה העברית רחביה. היום אבי גבאי הוא יו"ר ראש מפלגת העבודה. אחרי שלל תפקידים בצמרת הכלכלית של החברה הישראלית, בהם מנכ"ל בזק החברה בה עבד אביו כמוסכניק.

יש קו מקביל בהתפתחות האישית שלך מר גבאי לבין תקומתה של המדינה. התחלת מנקודת פתיחה בסיסית וצמחת להיות מוביל בתחום הכלכלי. קשה לדמיין את הדרך הארוכה שעשית בין אותה מעברה לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. אין לי צל של ספק שלאורך הדרך היו קשיים אבל האמנת בעצמך והגעת להישגים אישיים וחברתיים יוצאי דופן. מבלי שאשאל את מר גבאי ברור לי שראית בלימודיך נתיב מבטיח להצלחה. לא עמדת מנגד וראית את הדברים קורים גרמת לדברים לקרות.

תלמידים יקרים בכל אחד מכם טמון אותו ניצוץ הרוצה להצליח. אני לא מכיר אדם שאינו רוצה להצליח. אני מכיר הרבה מאוד אנשים שאומרים לעצמם עם נקודת פתיחה כזו אין לי סיכוי להצליח. אני מכיר תלמידים שאומרים ממילא לא אהיה מרצה באוניברסיטה אל למה ללמוד? אני מכיר הרבה מאוד אנשים שלא מאמינים בעצמם. נלסון מנדלה כתב פעם, "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום-דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.

לכל אחד מאתנו, תלמידים יקרים, יש את הזכות להיות הכי יפים הכי מוכשרים והכי חכמים, אני מפציר בכם לנצל את הזכות הזו. אני דורש מכם להראות לעולם כולו את האיכויות שבכם, אני מבקש מכם לזכור בכל רגע נתון שאתם הכי יפים חכמים ומוכשרים. כי, מי שמאמין שהוא כזה, יגיע לאן שיחפוץ.

יש בכל אחד מכם אור פנימי הוא יכול להיות נר קטן ודקיק או אבוקה שמאירה את לכולנו. היו אבוקות. תפקידנו לעזור לכם לזהות את האור העצום שטמון בכם.

אנחנו בפתיחת שנת הלימודים ובחודש אלול חודש חשבון הנפש הלאומי. אין הזדמנות טובה יותר מהתחלה חדשה. להתחיל להרשות לעצמכם להיות הכי מצוינים. כשהמחברות יפות וחדשות ועדיין הקצוות לא התקפלו ונשחקו. כשהספרים מריחים חדש והקלמר מלא בכלי כתיבה חדשים זה הזמן לומר לעצמכם את האמת, שאין מצוינים מכם.

ברור לכם שיושבים פה תלמידים שיהיו האבי גבאי הבא. שיהיו מפתחי האימובילאי ווייז שיהיו אנשי הרוח הבאים, שיהיו המובילים החינוכיים וחברתיים הבאים של החברה הישראלית. אני מאמין שזו רק שאלה של זמן. כתבה לי תלמידה משפט משירו של דודו טסה: "עדיף כישלון מפואר מעשרות חלומות במגירה." תנסו, אל תחששו! לכל הצלחה יש היסטוריה של כישלונות רבים, אל תפחדו לנסות.

אני רוצה לברך אותנו בשנה של אחריות וערבות הדדית, שנה שנראה את הטוב באחר, שנה שלא נפחד מהשונה אלא נקבל אותו באהבה. שנה של לגרום לדברים לקרות. בהצלחה לכולנו.

הערכה והערצה
הערכה והערצה
הערכה והערצה
הערכה והערצה
תגובות הגולשים:
בניגוד לאחרים, דעתכם חשובה לנו! כתבו: