ברוך דיין האמת. אתמול הלך לבית עולמו, נטליו חיון ז"ל, איש יקר, חביב לבריות ונעים הליכות. בית שמש הותיקה מכירה וזוכרת דמות חייכנית להפליא. האיש בעבודה פשוטה לכאורה, כי זה מה שהיה אז או עובד מועצה, דואר, או הסתדרות. הוא בחר בממלכתיות, בדואר. עניין של אופי.
נטליו הביא שמחה רבה לבתי האנשים בעיר. בימים בהם התקשורת היחידה הנפוצה בעולם ובארץ, בודאי בעיירת עולים, הייתה ציפייה לבואו של נטליו - שר התקשורת. הוא היה מביא את המכתב מהדוד, מהבן בפנימייה, מהחייל מהבונקר בשטח. בחורף כמו בימות החמה יצא את בית הדואר המרכזי, עם תיק עמוס מכתבים ודברי מסירה תלוי על כתפיו, גם ידיו אחזו בערימות מכתבים מהודקים בגומייה שחלילה לא יפול אחד מהם, עט על אזנו למקרה ויצטרך להחתים את מקבל המכתב על דבר רשום כלשהו. כך ששה ימים בשבוע, כך בכל יום, מחלק את המכתבים ומסיים יום עמוס ברחובות העיר. נטליו הכיר כל בית בעיר, למעשה כל תושב, וכשלא מצא את בעל/ת הבית בבית היה שומר את המכתב להציגו למחרת. בבית שמש של פעם תיבות הדואר משכו תשומת הלב של ילדים שובבים, והוא שידע זאת היה מעדיף לא להשאיר את דבר הדואר היקר בתיבה שמא חלילה ייעלם ואז יימצא מקבל הדואר מאוכזב. וכשהיה פוגש את בעלת הבית היה אומר בסגנונו שלו: גברת, (נטליו התקשה בשפה העברית, המבטא הספרדי נשאר טבוע בו) איפה היית אתמול?
תמיד איש חיוך, 'נולד מחייך' אומר לי קרוב משפחה. תמיד מקשיב, תמיד סקרן, ובעיקר מסור לעבודתו. נטליו ז"ל איש עליה, (עלה ממרוקו הספרדית) עלה לישראל בתחילת שנות החמישים (1955), ומאז הוא מתגורר בבית שמש בה מצא קהילה ספרדית חברותית בתוכה ניהל חייו. (משפחת חיון מוכרת בעיר, מוניות קרלוס ז"ל עם 'שלוחה' נוספת- רפי אדרי החשמלאי המיתולוגי בעירייה, נאחל לו בריאות טובה)
כמה שהחיים היו יפים עם אנשים מהסוג הזה.
לא מזמן נתקלתי בנטליו יושב עם חבר ילדות שלו, עמרם פחימה שיבדל"א יושבים שותים בחברותא קפה. ולא הקפה היה העיקר, אלא השיח. אז איך אפשר לחלוף על פניהם ולא לעצור. בוודאי שחובה הייתה עלי לעמוד ולהתעניין לשלומם.
השיח בין שני ענקי הדור, וזו לא הפרזה,- כי יש לכולנו מה ללמוד מהבונים של העיר, נסב על פוליטיקה, (קצת ביבי לא מזיק לאיש) על בית שמש הישנה, ולבסוף כרגיל, אומר לי מקשיב בשיח הזה, מגיעים לעימות הנצחי מי הקדים את מי בעבודה. "ימות לו בוה, הוא לא זוכר מי היה מנהל מחלקת המים, אני זוכר" אומר עמרם פחימה שהיום בודאי מצטער על אבדנו של חבר. היו השניים יושבים שעה ארוכה, מתלוצצים. ואני נהנה (נהניתי מכל מילה שיצאה מפי השניים) מהאווירה, מהחכמה הפשוטה של שני אנשים, שהילתם בעברם.
נטליו, בית שמש חייבת לך תודה. מילה שאולי שמעת באוזניך אלפי פעמים מאנשים פרטיים על השמחה שנטעת בעיר, על חלקך בהוואי המקומי, על חלקך בבניית תמונת הנצח שתלווה את בוני העיר ויושביה לעולם ועד.
אתמול בערב הגיעו ימיו של אדם נקי כפיים ובר לבב לסופם. בגיל 82 נפטר נטליו חיון ז"ל לבית עולמו לאחר שחלה במחלה הנוראה בחודשים האחרונים.
בית שמש נפרדת מאחד מסמליה הארכיוניים, האיש והדואר, האיש והחיוך, האיש ודרך ארץ, אשריך בעולם הזה, חלקך בעולם הבא. יהי זכרך ברוך.
שתפו
