המחאה והברכה באותה מודעה מיותרת

אפשר היה לוותר על המחאה ממש כמו שאפשר לוותר על הברכה. עידן חדש, עידן אחר, אפשר לוותר על פולחן אישיות...

המודעה בעיתון
המודעה בעיתון

מילים כתובות אי אפשר למחוק, בודאי לא מודעה בעיתון שהוזמנה וגם שולמה מן הסתם. הנה מודעה שצדה את עינו של הקורא והועברה אלינו תחת הכיתוב: האם לא השתנה כלום מימי אבוטבול?

מה לא השתנה?

ימי אבוטבול התרגלנו למצוא בעיתונות החרדית מודעות ברכה כמעט בכל שבוע, "חזק ואמץ", ועשה חיל, ימלא ד' כל משאלות ליבך לבניין הבית ובית המקדש ומקדש מעט. וכן על זה הנוסח והדרך מלא מלא מודעות מהם התפרנסו בעלי הקניין בעיתונות הכתובה. למשל, ראו המודעה הזו שהתפרסמה בחינמון חרדי משמו של בית הכנסת היכל הבעש"ט שנהרס ונבנה מחדש.

נהרס ע"י גוף ממשלתי, נבנה בידי גוף ציבורי.

על רקע שחור מחאה וזעזוע עמוק, על רקע כחול התודה והברכה. "הננו מביעים את מחאתנו על הריסת בית הכנסת היכל הבעל שם טוב ע"י גוף ממשלתי". שום התנצלות על כך שהשתמשו באדמה לא שלהם לקיים תפילה, זו לא מצווה הבאה בעבירה?

ומתחת על שטח יותר ממחצית העמוד, מביעים תודה והוקרה לעיריית בית שמש. עד כאן עוד איך שהוא אפשר לסבול. מה הטעם בהוספת השמות, הגב' עליזה בלוך שתחי', הרב שמעון גולדברג והרב אברהם נחמן פרנקל שעמדו לצידנו והקדישו את מלוא מרצם לפתרון להקמת בית הכנסת מחדש. "זה הניסוח.

נו, באמת האם זה לא מיותר? בית כנסת שעכשיו נזקק לכל אגורה מבזבז סכום כסף לא קטן כדי לומר תודה. אפשר טלפון, אפשר מברק, אפשר הודעת ואטסאפ... וגם, מדוע היו צריכים להרוס להם את היכל בית הכנסת? כי לא נבנה יפה? ממש לא... בגלל שישבו על אדמה ציבורית ללא רשות.

אי אפשר למנוע פרסום ברכות, אבל אפשר לבקש מהציבור בפעמים הבאות, אנא הימנעו, ככה גם נדע שחל איזה שינוי בפולחן אישיות מיותר.

המודעה בעיתון
המודעה בעיתון
המודעה בעיתון
המודעה בעיתון