בנו של בכיר דגל התורה מונה לעוזר ראש העיר בית שמש

קרית יערים תמשיך להיות מיוצגת בלשכת ראש העיר, "לאחר בקשתה של ראש המטה רבקה רביץ להתקדם לתפקיד מחוץ לעירייה, נערכים שינויים בצוות לשכת ראש העיר בית שמש, שמואל גרינברג. במסגרת השינויים, עוזר ראש העיר אבי מייערס ימונה לראש המטה בכפוף לאישור המליאה, ולצוות הלשכה צפוי להצטרף ישי אשר, כעוזר ראש העיר."

אשר, תושב קריית יערים, מביא עמו ניסיון בתחומי החינוך, הניהול והעשייה הציבורית. בשנים האחרונות מילא מגוון תפקידים ציבוריים וקהילתיים, וכעת יצטרף ללשכת ראש העיר ויהיה שותף לקידום פרויקטים עירוניים, תהליכים אסטרטגיים וקשרי ממשל." עד כאן הצגת העובד החדש בלשכת ראש העיר.

בן כמה המוכשר אשר ש'זכה' למלא שורת תפקידים ארוכה כמו חינוך, ניהול, (במה?) עשייה ציבורית, תפקידים ציבורים וקהילתיים. משהו, איזה ציטוט על עבודותיו הנ"ל. המלצות ואו כד'. במקום 'לחלק' לנו תיאורי תפקידים אולי יציגו לנו: השכלה, תעודות לימוד, הכשרה, תעודת שחרור מצה"ל. אלה יחזקו בנו אכן התחושה שטוב שקרית יערים תמשיך להיות מיוצגת בבית שמש ולא רק בסיפור ארון ברית ה, ונתעלם לרגע מקשריו המשפחתיים.

אשר ג'וניור כיהן כנציג המועצה המקומית קרית יערים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים, וכן שימש כממלא מקום בוועדה המרחבית לתכנון ובנייה "הראל". במסגרת זו הוא היה מעורב באופן שוטף בקידום פרויקטים, פיתוח תשתיות ושיתופי פעולה ברשות המקומית החרדית. אף אחד לא מספר לנו כיצד היה מעורב, האם ביוזמה, בעיצוב, בביצוע. עלום.

ובעיקר בעיקר, אם תורתו אומנותו למה לא המשיך ללמוד תורה, הפסד לתורה ולעם ישראל. ואם הפסיק ללמוד תורה, מדוע שלא יעשה מה שעשה אביו שירות צבאי בגיל מאוחר?

ההשתלבות של קרובים במערכת המוניציפלית אכן משקפת את המבנה הפוליטי והחברתי במגזר החרדי, שבו הקשרים המפלגתיים והמסלול הקהילתי משחקים תפקיד מרכזי. ח"כ יעקב אשר הוא מבכירי מפלגת "דגל התורה" ובעל השפעה עצומה ברשויות המקומיות החרדיות. פוליטיקאים רבים במגזר צומחים מתוך לשכות ועשייה מוניציפלית, והקשרים הללו פותחים דלתות לתפקידי אמון (כמו עוזר ראש עיר או נציג בוועדות תכנון). האם זה מה שהיה כאן? העובדה שאשר ג'וניור אינו תושב בית שמש מביאה לשאלה, האם בין כל בני בית שמש, בודאי כאלה ששירתו בצה"ל, נושאים בשיוויון בנטל, אין ראוי(ים) למלא תפקיד בלשכתו של גרינברג ודווקא אשר ג'וניור, שבחר לוותר על תורתו אומנותו, הוא הוא המתאים לטובת תפקיד ציבורי.

מינויים לתפקידי אמון על בסיס קשרים משפחתיים או מפלגתיים (נפוטיזם) הם תופעה שקיימת במערכות פוליטיות רבות, אך כשהיא משתלבת עם סוגיית הפטור מגיוס, זה מעצים את תחושת חוסר הצדק והאפליה. האם מה שקורה מול עינינו אינו כזה?

ומי שתק או שותק, אף לא נבחר ציבור אחד בין כתלי העיר בית שמש שואל שאלה אחת. איך?