אנרגיית השמש לטובת תקציב עיריית בית שמש

מדד רשויות מקומיות לאנרגיה מתחדשת בדו - שימוש מציג את פוטנציאל הייצור הסולארי בשטחי הרשויות המקומיות בישראל בגגות מבנים קיימים ואת אחוז מימושו בשטח כל רשות מקומית. המדד יוכל לשמש את הרשויות המקומיות ככלי עבודה לקידום אנרגיה מתחדשת בשטחיהן. בית שמש מדורגת אי שם במרכז עם 27% ניצול. עתה מבקשת להגדיל. גם מטה יהודה לא ממש מבריקה בתחום הזה, והיא מופיעה כמנצלת 25% מהיכולת המירבית. מי מובילה? הערבה תיכונה שמנצלת יותר מהאפשרי, 117%!!! יותר ניצול יותר אנרגה, יותר כסף, יותר הכנסה בהשקעה כמעט מינימלית.

את התחום הזה מוביל ח"כ משה סעדה (ליכוד- הבטיח מקומו בכנסת הבאה) שיזם הצעת חוק אותה הבאנו כאן בידיעה בלעדית בחודש יולי האחרון. (ראו שם).

השבוע עיריית בית שמש השיקה תכנית להגדלת שטחי האנרגיה בתחומה- אירוע השקת המהלך, בהשתתפות מנכ"ל משרד הפנים ישראל אוזן וגיא דקניט, מנהל תחום אנרגיה בשלטון המקומי בחטיבה לאנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות, לצד נציגי החברות השותפות בפרויקטים - EDF, וולטה סולאר ואנלייט לוקאל.

במרכז המהלך עומדת תפיסה הרואה באנרגיה מנוע כלכלי ותשתיתי לעיר. באמצעות שילוב בין מערכות בבעלות העירייה, השקעות פרטיות ותקציבי ממשלה, מבקשת העירייה להגדיל את הערך הכלכלי של נכסיה, להרחיב את תשתיות האנרגיה ולצמצם את היקף ההשקעה העירונית הישירה.

בית שמש, מהערים הצומחות בישראל, צפויה להמשיך ולהתרחב משמעותית בשנים הקרובות. הצמיחה המואצת מחייבת היערכות מוקדמת גם בתחום תשתיות האנרגיה, והמהלך שמקדמת העירייה נועד לייצר כבר היום תשתית שתיתן מענה לצורכי העיר בעתיד.

המהלך העירוני משלב בין שני מודלים משלימים: במודל הראשון מפעילה העירייה כיום 35 מערכות סולאריות הנמצאות בבעלותה, המניבות הכנסה שנתית ממוצעת של כ-2.4 מיליון ש"ח. מסלול זה מורחב כיום גם לתחומי האגירה והחוסן האנרגטי, בתמיכת משרד האנרגיה והתשתיות ומשרד הפנים.

במסגרת המהלך מקדמת העירייה פרויקטים בהיקף כולל של כ-11 מיליון ש"ח, ובהם מערכות אגירת אנרגיה, מערכת לניהול האנרגיה העירונית, תוכנית אסטרטגית יישומית ופרויקטים נוספים בתחום האנרגיה. תקציב זה מגיע ממשרדי הפנים והאנרגיה.

במקביל, יוצא לדרך המודל היזמי, באמצעות החברות הבולטות במשק האנרגיה: EDF וולטה וחברת הבת של אנלייט, אנלייט לוקאל, אשר זכו במכרז העירוני להשכרת גגות ושטחים.

במסגרת מודל זה החברות מממנות את הקמת המערכות ואת תחזוקתן, בעוד העירייה מעמידה את הנכסים, ונהנית מהכנסות ומהקמת תשתיות ללא צורך במימון מלא של עלויות ההקמה והתחזוקה מתקציבה.