“כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת״

בחג סוכות, שיומו הראשון יחול בשבת הקרובה שתי מצוות מרכזיות (ויקרא כג):
הראשונה, מצוות ישיבה בסוכה: “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים… לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”.
אנו מצווים לצאת מהבית הקבוע והנוח אל דירת עראי למשך שבעה ימים.
בכך הסוכה מחזירה אותנו אל שנות המדבר, אל התקופה שבה עם ישראל היה בדרך ללא בית קבוע. היא מבקשת להזכיר לנו שגם כאשר יש בבעלותנו בתים חזקים, טכנולוגיה מתקדמת ולא מעט נכסים, החיים עדיין אינם בשליטתנו המלאה. הביטחון שלנו אינו יכול להישען רק על מה שיש לנו, אלא גם על אמונה וערכים ועל יכולותינו החברתיות. הסוכה, המכונה בספרות חז”ל “צילא דמהימנותא”, צל האמונה, מלמדת אותנו, כי בית אינו רק קירות וגג אלא בעיקר האנשים שנמצאים בתוכו, היחסים שביניהם והערכים שעליהם הוא בנוי.
מצווה נוספת עליה נצטוונו בחג סוכות היא נטילת ארבעת המינים: “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל”.
באופן מעט שונה ממצוות ישיבה בסוכה - ארבעת המינים מבטאים את היופי, את הרעננות ואת השפע של הארץ. הרמב״ם ב׳מורה הנבוכים׳ (ג, לג) מסביר שהבחירה במינים אלו קשורה בין היתר ליופיים ולרעננותם, ונטילתם מבטאת הודיה לה’ על הטוב והשפע שזכינו להם. הסוכה מזכירה לנו את הארעיות והמחסור של שנות המדבר, ואילו ארבעת המינים מבטאים את הטוב והשפע שאנו זוכים להם בארץ.
אולם דווקא כאן מתחבר המסר של שתי המצוות: חז”ל ראו בארבעת המינים משל לחלקים השונים של עם ישראל - באתרוג יש טעם וגם ריח, בלולב יש טעם אך אין ריח, בהדס יש ריח אך אין טעם, ובערבה אין לא טעם ולא ריח.
כל אחד ממינים אלו מייצג תכונות שונות, וכשם שאין די במין אחד, כך גם עם ישראל אינו יכול להתקיים כאשר חלק אחד מוותר על האחר. כפי שאמרו חז״ל : “עד שיהו כולן באגודה אחת”. השוני בין המינים הוא שמחייב אותנו לאגוד אותם יחד.
מסר זה מקבל משמעות מיוחדת בחברה הישראלית: אנחנו שונים זה מזה בדעות, באורח החיים, בהשקפות ובתפיסות עולם. אחדות אינה אומרת שכולנו צריכים להיות אותו דבר. ההיפך הוא הנכון - ארבעת המינים מלמדים שהמטרה היא להישאר שונים, ובכל זאת להיות חלק מאגודה אחת.

גם הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, והיא מתייבשת מהר… אינה מיותרת והיא חלק בלתי נפרד מהמצווה. לא ניתן לוותר עליה. יש צורך בכולם כדי לקיים את המצווה בשלמותה.

זה אולי גם המסר של הסוכה. בתלמוד נאמר: “כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת״ (בבלי כז, ע״ב) - הסוכה היא מקום שבו אפשר לשבת יחד גם כאשר אנחנו לא חושבים אותו דבר. היא מזכירה לנו שהמכנה המשותף שלנו גדול מן המחלוקות שמפרידות בינינו.

כשאנחנו נכנסים לסוכה ונוטלים את ארבעת המינים, אנחנו מקבלים שתי תזכורות משלימות:
מצד אחד, לא לבנות את הביטחון שלנו רק על החומר ועל הכוח, ומצד שני, לזכור שהכוח האמיתי של עם ישראל נמצא ביכולת של אנשים שונים להחזיק יחד.
לא נדרש מאיתנו להיות זהים. אנחנו נדרשים להיות יחד. לדעת להקשיב, לכבד גם כשאיננו מסכימים, ולהבין שבית משותף אינו בית שבו כולם חושבים אותו דבר, אלא בית שבו כולם יודעים שהם שייכים אליו.
יהי רצון שנזכה לאגוד יחד את כל המינים והגוונים שבעם ישראל ולבנות יחד סוכת שלום ואהבה "וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ".
שבת שלום וחג שמח, הלל.