ראש העיר בטכס המרכזי: אחריות גדולה מוטלת עלינו להצדיק את המחיר הנורא

מעל עשרים ושלוש אלף ושמונה מאות חללים נפלו מאז היציאה מהחומות שנת אלף שמונה מאות שישים ועד היום. נמסרה הודעה למשפחות, לחלק מהמשפחות נמסרה ההודעה פעמיים. אחת מההודעות האלה הייתה בביתו של גד יצחק עזרא.

סמ"ר גד יצחק (גדי) עזרא נפל בקרב בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן" בכ"ב בניסן תשס"ב (4.4.2002) כשניסה לחלץ חייל פצוע. על פועלו זה עוטר גד בצל"ש: "על גילוי רעות, אומץ לב ורצון עז להציל חיי אדם". בן 23 היה בנופלו. גד נולד בבת-ים בכ"ט בסיון תשל"ט, בן זקונים לסולי ורוזלין. גד היה מפקד בגדוד "הבוקעים הראשון", גדוד 51 של גולני. גד עמד לפני שחרור מצה"ל ותכנן להתחתן עם חברתו. כחודש לפני שנהרג, כתב לה מכתב למקרה שייפגע.

"גליתי שלי יקרה, אם המכתב הזה יגיע אליך סימן שקרה לי משהו.

היום בבוקר קיבלנו הודעה שהמבצע המתוכנן מאתמול יתבצע בעז"ה היום.

אמרתי לך שהמבצע השתנה והוא לא מה שהיה צריך להיות -

לא רציתי להדאיג אותך יקרה שלי.

היה לי מאד קשה לא לספר לך את האמת אבל העדפתי את זה מאשר

תשתגעי מדאגה - "משנין מפני השלום" - גם השלום הנפשי של

האדם אותו אתה אוהב יותר מכל עלי האדמות.

אהובה שלי, אני מרגיש שמצד אחד אין דבר שאני רוצה בעולם יותר

מלהיות איתך, לאהוב אותך ולהקים איתך בית ומשפחה, אבל מצד

שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה ולהכות את

הנבלים האלה מכה כזו גדולה כדי שלא יחשבו אפילו לעשות עוד

פיגוע או אירוע חבלני ויקחו בחשבון שכל פעם שיעשו זאת נכה

אותם במקום הכי כואב שיכול להיות, ונהיה מוכנים לשלם את המחיר.

אני מוכן להיות המחיר הזה.

אל תכעסי עלי אהובתי אבל ברגעים כאלה הרגש הכלל ישראלי שלך

הוא זה שאמור להוליך אותך ועליך להלום ברשעה כאילו אין לך חיים פרטיים.

יפה שלי, אני אוהב אותך כל כך והצער היחיד שלי הוא העובדה

שאת תצטערי ושאני לא אזכה להיות זה שיגרום לך להיות מאושרת.

הרי אין דבר בעולם שמגיע לך יותר מאושר. לכן אני מבקש מקסימה

שתהיי מאושרת! שתשמחי, שתאהבי ושתפרחי - כי כך ראוי לך.

אני תמיד אשגיח עליך מאיפה שאני אהיה ואדאג שתיפגשי עם אדם

שיסב לך אושר יותר ממני.

חמודה אל תשכחי - הכל לטובה ואם זה מה שבחר רבוש"ע אז זה מה

שצריך להיות. לנו נשאר רק לקבל זאת באהבה.

אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך ותדעי שהדבר שנמצא לי בראש תמיד, זו רק את, גם ברגעים האלה וגם אני בטוח שברגע שיקרה לי מה שקרה, את תהיי הדבר האחרון שעליו אחשוב ואפרד מהעולם בידיעה שהייתי הכי מאושר שיכול להיות וזה בזכותך.

תחשבי על זה שהפכת אותי לשמח ולמאושר שבאדם והבאת אותי להשגות שכל חיי רק חלמתי להגיע אליהם.

אני אוהב אותך יקירה ומודה לך על כל הטוב והאושר שהשפעת עלי בזמן שהיינו ביחד.

בעצם לא היינו ביחד אלא אנחנו תמיד יחד גם מלפני שבאנו לעולם וגם לאחר שנפרדנו ממנו אנחנו יחד.

תזכרי את זה יקרה שתמיד תמיד אנו יחד הרי שורש נשמתנו יחד.

הכול לטובה גם זה, אני מבטיח לך שאיפה שאני נמצא זהו המקום הנפלא ביותר שקיים, אני לא סובל ולא מצטער, הצער היחיד שלי הוא על הצער שיגרם למי שנשאר - לך ולמשפחה ולחברים.

תפיצי את הבשורה יקרה - "אין ייאוש - תמיד להיות בשמחה"

זה מה שאני מבקש ממך גם אם זה קשה.

אני יודע שממך אני יכול לבקש זאת בגלל שאני מכיר את השמחה והאושר הטבעיים שקורנים ממך תמיד ושבהם כל כך התאהבתי והם מה שמשכו אותי אליך בהתחלה כשראיתיך לראשונה.

יקרה שלי, אהובה שלי, אני אוהב אותך ותמיד אוהב, רק תבטיחי לי שתמשיכי הלאה ולא תתני לסדום לנצח - את המנצחת וכך צריך להיות וכך נכון שיהיה.

אוהב אותך לעד ולנצח נצחים ותמיד נמצא איתך.

גדי.

תושבי בית שמש היקרים,

גד היה בחור רגיל, מאוהב בבחורה, מאושר, מחזר אחריה רואה באהבתו את פסגת שאיפותיו ויחד עם זה עם רגשות של שליחות לאומית חזקה מאוד. מאושר.

דמיינו לכם לרגע את הסיטואציה בה הוא יושב וכותב את המכתב הזה ,שהוא בעצם צוואה. אדם כה צעיר כותב צוואה? אבל המציאות המיוחדת, בה אנו נמצאים בארצנו הקטנטונת , הופכת סיטואציה כזו למצמררת אך אפשרית. היא חייבה את גדי לשבת לעצור לחשוב ולהגדיר מה חשוב לי? מי האנשים החשובים לי? מה הייתי רוצה שיזכרו ממני, ואיזה מורשת אני רוצה להשאיר אחרי, כן, גם בגיל 20. כשקראתי את המכתב חשבתי לעצמי שאת זה הייתי רוצה ללמוד ממנו. אני חושבת שאם נוכל לעצור מדי פעם ולהגדיר לעצמנו את השאלות הללו, והתשובות לשאלות אלו נהיה אנשים טובים יותר, חברים טובים יותר ואזרחים טובים יותר. כי הרי בעצם כל יום הוא היום הראשון בשארית חיינו וכדאי לנצלו כיאות , לעשיה , למחשבה ולאהבה ולהנאה משמעותית בעלת תוכן.

מעסיקה אותי הסוגיה, כיצד אנחנו מגדלים נוער שיהיה שמח, מאושר, מלא תקווה, ובתוך כך אנחנו מגדלים אותם במציאות שיש בה חשש מתמיד. חובת גיוס, סכנת חיים, אני חושבת שהשילוב הזה הוא אפשרי, רק כשיש תחושת משמעות אמיתית.

התפקיד שלנו לייצר יום יום עבור הנוער, הצעירים והמבוגרים את תחושת המשמעות כשיש את ה"למה", "איך" יהיה לכולנו יותר קל.

לכן המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות הוא חשוב כל כך ומרכזי כל כך בחיינו.

לכם תלמידי כיתות יב' תושבי העיר לצערנו לא נוכל להבטיח לכם שבמשמרת שלכם יהיה שקט השאלה היא לא אם יהיו משימות שנשלח אליהם חיילים אלא, אלו חיילים נשלח? ומה יהיה עולם הערכים שלהם? וזה הזמן שלנו לעצב ולהתעצב, נצלו כל רגע לחשוב, להתפתח, לאן שלא תלכו תמיד תהיו הטובים ביותר, האחראים ביותר, תדעו שאנחנו אוהבים אתכם, לכו לשלום ותחזרו לשלום.

חיילי צהל ביבשה , באוויר, בים, בעתודה, חיילים , קצינים ואזרחים, ממלאת את כולנו בגאווה על מה שאתם, ועל מי שאתם, כשרואים אתכם יודעים שיש לנו עתיד, שיש לנו על מי

לסמוך, שמדינת ישראל שהיום תחגוג את יום ההולדת ה-72 שנה התברכה בנוער נפלא, ובעצם זה ורק זה כוחנו.

בתוך הימים המאתגרים האלו ימי הקורונה, למדנו להעריך גם את פיקוד העורף, הפעם החזית היה העורף, אנחנו גאים בכם, מודים לכם, האמונה שלנו במדינה, בעיר , בכוחות ההתנדבות ובכוחות הבטחון, היא זו שתהפוך את התקופה למחזקת. בכוחנו לבחור האם מתקופה זו נצא חלשים, מפולגים , מתקשים, או שתקופה זו תיצרב כתקופה מאחדת, מחבקת שמוציאה מכולנו את הטוב.

תושבים יקרים!

לעולם לא נוכל לנחם, לעולם לא נוכל להחזיר הביתה את האח, האב, הבן, את גד, כל שנוכל לעשות הוא שכשהם יסתכלו עלינו מלמעלה הם יוכלו להגיד היה בשביל מי, ושנהיה אכן ראויים לכך.

אחריות גדולה מוטלת עלינו להצדיק את המחיר הנורא

ונתפלל כולנו יחד: אבינו שבשמיים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה את סוכת שלומך ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה.