ניגודים בחיים: הר גריזים והר עיבל וכל מה שביניהם

פרשת ׳כי תבוא׳ עוסקת בין היתר, במעמד הברית בהר גריזים ובהר עיבל. רגע לפני הכניסה לארץ, עם ישראל ניצב יחד, שומע את הלויים קוראים 11 קללות, עונה אחריהן ״אמן״ ומתחייב לשמור את מצוות התורה. ר׳ אברהם אבן עזרא מסביר, כי מתוך תרי״ג המצוות נבחרו דווקא י״א חטאים אלו להיאמר בפומבי ולהפוך לחלק מברית הכניסה לארץ בשל המכנה המשותף שלהם: הסתר - ״וטעם להזכיר אלה י״א עבירות בעבור שיוכל לעשותם בסתר… וכן מכה רעהו בסתר״. לדעת האבן עזרא, עבירות אלו אדם יכול לעשות מבלי שאדם אחר יבחין בהן, שהרי אם ייעשו בגלוי, יש בכוחה של החברה ובית הדין להתמודד עמן ואף להעניש את עובר העבירה.

לקראת בנייתה של חברה מתוקנת - החוק יכול להציב גבולות, לקבוע עונשים ולהעניש את מי שנתפס, אך הוא מוגבל מטבעו. הוא פועל בעיקר במקום שבו יש עדים, ראיות ופיקוח. במרחב הסמוי מן העין, שבו האדם יודע שאיש אינו רואה אותו, אין די במערכת משפט חיצונית, שם נדרשים מצפון, אמונה ואחריות פנימית.

שיאו של הרעיון מתגלה בפסוק: ״ארור מכה רעהו בסתר״ רש״י מפרש: ״על לשון הרע הוא אומר״.
חז״ל מבארים בכך את המושג ״הכאה בסתר״ ממעשה פיזי לפגיעה באדם באמצעות הדיבור - האדם אינו עומד מול הפוגע, אינו יכול להתגונן, ולעיתים כלל אינו יודע מי עומד מאחורי הפגיעה. הלשון יכולה אפוא להפוך לכלי נשק שפועל דווקא משום שהוא נסתר.
הדברים מקבלים משמעות גדולה יותר בזמננו בעידן הרשתות החברתיות בו ״ההכאה בסתר״ קלה מאי פעם…

מערכת משפטית עם חקיקה ופיקוח חשובה ואף הכרחית, אך היא לעולם לא תוכל להגדיר מראש את כל מורכבות החיים או לפקח על כל מעשה הנעשה בחדרי חדרים, גם הסתמכות על חינוך ומצפון בלבד אינה מספיקה. חברה מתוקנת זקוקה לשני המישורים יחד: סייגים חיצוניים ומצפון פנימי.

נראה שהמעמד בהר גריזים והר עיבל נועד ללמדנו, כי הברית אינה מסתפקת ביצירת מערכת חוקים שתדע להעניש את האדם כאשר הוא נתפס, היא מבקשת ליצור אדם שגם כאשר איש אינו רואה אותו - הוא רואה את עצמו, ובעיקר יודע שהוא עומד לפני בוראו.
חברה יכולה לפקח על המרחב הציבורי, אבל רק האדם עצמו יכול להכניס את החוק אל תוך חדרי הלב. המבחן האמיתי של המוסר אינו רק מה אנו עושים כאשר כולם רואים, אלא מי אנחנו כאשר איש אינו רואה אותנו - בשעה שהדברים ״נעלמים בד״כ מעיני הבריות, והחברה האנושית שומרת החוק איננה יכולה לפקח עליהם, משום כך הם נמסרים להשגחה האלוהית הגוזרת ברכה וקללה… עצם החשאיות של החטאים האלה היא המניע לאמירת הקללות על כל אלה שהם מושחתים מוסרית וחברתית, אך שומרים כלפי חוץ על מראית עין של חוקיות… והוא (- המכה בסתר) חותר תחת אושרו, שלומו וכבודו של רעהו״ כלשונו של הרש״ר הירש.

יפים הדברים למהלך השנה כולה ובפרט לימי חודש אלול והימים הנוראים, שבהם אנו עורכים חשבון נפש וקבלת החלטות לקראת השנה החדשה.
שבת שלום, הלל