כהן מספר על קובי א(ה)קריש ז"ל

פטירתו בטרם עת של יעקב אקריש ז"ל מעלה זיכרונות בידי חבריו ומכריו, ראובן כהן מספר זיכרון אחד כזה... ידידות וחברות אמת

חברים טובים
חברים טובים

חבר המועצה לשעבר ומתנדב פעיל בשורות כוחות הרפואה המקומיים נפרד מחברו הטוב בשנים האחרונות יעקב קובי אקריש. שהלך לבית עולמו הבוקר. כהן כותב פוסט בדף הפייסבוק שלו ואותו אנו מביאים כאן. כל מילה בסלע. עוד דמות יקרה שכבר אינה איתנו, ומודעים לגדולתה אחרי לכתה.

כך כתב ראובן כהן בפוסט הארוך: "לפני כ17.5 שנים אני מתנדב וכונן במד"א סניף בית שמש, ליל שבת יושבים עם הילדים שירי שבת מתנגנים כמו בכל בית יהודי חידושי תורה וכו' לפתע... דפיקות חזקות בדלת אנחנו רגילים לזה, הילדים מתלחשים "אבא, בהצלה בטח מישהו לא מרגיש טוב" אני רץ לדלת שכן מבוהל בטרוף מחזיק את בנו בין השנה לערך ומניחו על הספה בשכיבה ואומר הילד איבד את ההכרה, אני כמו מכונה נכנס לפעולה תוך כדי הוראה לבני הבית להזמין אמבולנס, מחייגים והטלפון באוזן שלי אני נותן אינפורמציה למוקדנית וממשיך לטפל עד שהילד חוזר להכרה מלאה ב"ה, לבטל אמבולנס אני לא יכול גם חוקית, אמרתי מי שיגיע ברוך הבא.
חמש דק' נוספות ודפיקות בדלת, "שבת שלום" הזמנתם אמבולנס? כן אני אומר כשאני ישוב חזרה לשולחן עם המשפחה והאב ובנו בידיו מחויך, אהה, הכל בסדר? כן אההה ראובן זה אתה? מה קרה? למה לקרא לי כשיש תותח באזור? מחליפים מידע טפסים וכו' והאב משוחרר לביתו צרור ברכות ויצא עם הילד.
נהג האמב' פונה אליי "טוב, אם באתי לכאן אין חינם, אתה חייב לי חידוש על פרשת שבוע" נו בחייאת מה עכשיו? תן לחזור לשולחן וההווי שלנו, יודע מה? בוא תגיד אתה, סבבה, והנה הוא פותח את פיו וחידוש מתוק יוצא משם על פרשת השבוע שהעלתה את העונג שבת בכמה מדרגות.
תודה, שבת שלום.

תקופה לאחר מכן אני נוסע עם המשפחה בכביש ירושלים תל אביב עולה את העליות לפני הפניה לגשר הראל והנה סירנה מאחורי אמב' מד"א, אני קולט את הנהג ומחליט להתעלל <אל תשאלו למה, שיגעון של רגע> אני מהנתיב השמאלי לא זז והוא צופר צועק וכו' עד שהואלתי בטובי לזוז ולתת לו לעבור, לא אשקר שמיד הרגשתי בטעות אבל זרמתי, לאחר כמה ימים אני מגיע לתחנה למשמרת, פונה אלי אחד הנהגים ואומר לי, "אתה במד"א סיימת, טיפש מטופש לחסום אמב'ולנסבנסיעת חירום? סע הביתה"
הלם, עיכול, חרטה, התנצלות אבל מה זה התנצלות חבל"ז ישבנו לשיחת ריעים אורכה בו אני מקבל את אחת משיחות המוסר הכי איכותיות בחיי שמלווים אותי עד היום ולבסוף גם נתן לי צ'אנס שלא מעביר את המידע לגורמים הנכונים כי רצה לתת לי הזדמנות.

בשני המקרים לא קשה לנחש, מי היה הנהג? קובי אקריש -היינו מכנים אותו קובי הכריש- מצד אחד הוא גיבה ונתן לך תחושה שאתה המס' אחד בשטח אבל כשטעית הוא לא חסך בכל אמצעי לתת לך בראש אבל לא לזרוק אבל אחר הנופל אלא השאיר לך פינה לקחת צ'אנס ולהתקדם.

קובי היקר, אני חושב שכל מילה מיותרת, נוח על משכבך בשלום ותהיה מליץ יושר על עם ישראל". יהי זכרו ברוך.

חברים טובים
חברים טובים
חברים טובים
חברים טובים
תגובות הגולשים:
בניגוד לאחרים, דעתכם חשובה לנו! כתבו: