היכל התרבות. ליל השואה תשפ"ו. תמונה מעודדת משהו, בני נוער רבים הגיעו לחלוק כבוד, להזדהות, להיות ביחד, להתרכז בחייה של אומה, בדרכה אל החירות. שורות שורות, חלקן מעורבות, חלקן מופרדות, בנים ובנות. חולצות תנועה, התנדבות, אומרות הכל. גאווה לחינוך המקומי שגם (כנראה) בלי דרישה או חיוב מתייצבים תלמידות ותלמידים בהיכל התרבות שהופך לילה אחד להיכל הזיכרון העירני.
ששה בני ניצולים, מזכירים לכולנו שיש עדיין בינינו כאלה שהשואה נגעה בסביבתם. ששה בנים ובנות, דור המשך שלמה, רונית, נעמי, שירן, סיגלית ומשה, אוחזים בנר הדולק של עמנו. השנה גם חידוש, לא ברור אם מכוון, ואולי בשל התמעטות השורות, נציגות מקיבוץ צרעה, או מבית הספר הר טוב. אחדות? הנה מה טוב שבת אחים גם יחד.
על הבימה, עדיין שרידי העיר הישנה, המוטו המוביל את הטכס העירוני, מנחה מסורתי, יהודה גובני, קדיש דוד לוק, תפילת יזכור דוד לוק, פרק תהילים, הרב רפי אסולין, קטעי קריאה בנות (שומו שמים עם מכנסיים), וגם להקה מזמרת בחן. וגם רב מקובל ומבורך על עדתו ועל קהילות העיר- הרב שלמה סויסה. (דבריו יובאו בנפרד).
הנושא- המשפחה היהודית. הנושא המרכזי בטקסי תשפ"ו, עוסק בניסיון ההרואי לשמר צלם אנוש, ערבות הדדית ואחדות משפחתית תחת טרור נאצי שביקש לפרקם. המשפחה היוותה עוגן רגשי ומבצר זהות, תוך דילמות קורעות לב על הישרדות והצלת ילדים.
רק בשורה הראשונה, ואולי גם מעט בשניה, בעלי הבית החדשים. בני בריתנו, יורשינו, יקירינו, משמרי הגחלת, אוד מוצל מאש, לפיד בוער מחסידות נעלמה. ביום בו יתהפך המצב ורוב האולם יהיו אלה מאלה, אז נשיר ונהלל בקול חלוצים ובא לציון גואל.
תהא השעה הזאת שעת רחמים, עת רצון היא מלפניך.
להצטרפות לקבוצת העדכונים של חדשות קרן אור בית שמש.







