עוד משפחה עוזבת את בית שמש

תושבת, עוד תושבת מיואשת מהתנהגות חרדים בעיר, אתמול לעת שובה לביתה השליכו עליה אבנים, לא סתם אבנים אבנים כאלה שנועדו להזיק לפגוע, לסכן. "זו לא בית שמש שלי" הכותרת לפוסט ארוך מלא כאב ורגשות על מה שהיה כאן לפני ארבעים שנה ומה שיש היום. הכותבת שביקשה להישאר תחת אנונמיות (השם המלא במערכת) מסכמת: בית שמש… זה נגמר.
הערב קרה לנו משהו שאני עדיין מתקשה לעכל. בדרך הביתה בבית שמש, חסמו אותנו בכביש התגודדו סביבנו, צעקו עלינו שוב ושוב “שבס ! שבס ! שבס!” ובשלב מסוים אפילו נזרקו לעברנו אבנים.
אני רוצה לעצור רגע על המשפט הזה: נזרקו עלינו אבנים.
לא ויכוח. לא מחאה. לא חופש הביטוי. אלימות!!!
הייתי צריכה פיזית לחכות למשטרה שאוכל לעבור. משפחתי ממייסדי העיר, אני גרה בבית שמש מעל 40 שנים זה הבית שלי כאן נולדתי כאן ילדתי וגידלתי את הילדים שלי וכאן העסק שלי וכל החיים שלי.
לצערי כבר הרבה זמן שאני מרגישה שהעיר שהכרתי הולכת ונעלמת לי מול העיניים. והלילה, הבנתי סופית אני לא רוצה לחיות ככה. אני לא רוצה לפחד מהרחוב. אני לא רוצה להסביר לילדים שלי למה אי אפשר לעבור בכביש. אני לא רוצה שהמרחב הציבורי שבו אני חיה יהפוך למקום שבו קבוצה אחת קובעת לכולם איך מותר להתנהג.
והכי כואב? העיר הזאת נמסרה להם על מגש של זהב. לא לקחו לי אותה בלילה ולא ביום אחד, אנחנו נתנו לזה לקרות שכונה אחרי שכונה, רחוב אחרי רחוב. עד שהגענו לרגע שבו עשרות אנשים יכולים לעמוד בכביש ולצעוק עליי “שבס״ להקיף אותי ולזרוק אבנים ואני אמורה להרגיש שאני זו שלא שייכת.
זהו, החלטנו שאנחנו עוזבים את בית שמש. לא כי ניצחו אותנו ולא כי ויתרנו. אלא כי אני בוחרת למשפחה שלי חיים אחרים. חיים שבהם אף אחד לא חושב שיש לו בעלות על הרחוב שלי, חיים שבהם אפשר לחיות ביחד גם כשלא חושבים אותו דבר.
בית שמש הייתה הבית שלי כל חיי, הלילה הבנתי שהיא כבר לא. וזה אולי הדבר שהכי כואב לי לכתוב…" מרגש עד דמעות. כי זה לא סיפור של אדם אחד, של משפחה שלמה, של דור שלם.
מי שהגיב לפוסט הזה לא דוברות העירייה, שסו עיקר עבודתה לדאוג לשמה הטוב של העיר, ולא מישהו מבכיריה, לגנות, להרגיע להתנצל. כרגיל מי שנטלה את הזכות להגן על בית שמש ולשלומה של הנפגעת היא חברת מועצת העיר תמי זוסמן. ״שני האירועים החמורים שהתרחשו בערב שבת באותו אזור מצביעים על מציאות שאסור לנו להשלים איתה.
זריקת אבנים, חסימת כבישים, איומים והתנכלות לתושבים הן אלימות לכל דבר ואין להן שום הצדקה. חמור שבעתיים שמתנדב איחוד הצלה, שעזב את משפחתו באמצע סעודת שבת כדי להציל ילדה שפירכסה, מצא את עצמו נאלץ לפנות בעצמו מחסומים מהכביש תחת צעקות והתנכלות. אסור להגיע למצב שבו איש הצלה יחשוש לצאת בשבת להציל חיים.
כואב במיוחד לשמוע על משפחה ותיקה, שחיה בבית שמש למעלה מ־40 שנה, שמגיעה בעקבות אירוע כזה להחלטה לעזוב את העיר. בית שמש חייבת להיות בית בטוח לכל תושביה.
בעקבות האירועים פניתי באופן אישי למפקד תחנת משטרת בית שמש, סנ״צ אלדד פרץ, בבקשה לטיפול מיידי ונחוש בנושא. מפקד התחנה עדכן אותי כי הנושא נמצא בטיפול בממ״ז.
אין כאן עניין של חרדים מול חילונים. מדובר בקומץ קיצוני שפוגע בכולנו – בתושבים חרדים וחילונים כאחד, באנשי ההצלה ובמרקם החיים המשותף בעיר. כולנו רקמה אנושית אחת שחיה יחד בבית שמש, ורובנו המוחלט רוצים ומעוניינים להמשיך לחיות כאן בצוותא, בכבוד, בביטחון ובשלום.
אסור לתת לקומץ קיצוני לפגוע בחיים המשותפים של כולנו. אני מצפה מכל הגורמים האחראים לפעול בנחישות כדי שהתופעות הללו לא יחזרו על עצמן. ״
והיכן העירייה? עסוקה בקרצוף רצפות של מוסדות חינוך לקראת שוב ילדים לכיתות.

תקראו, תתרגשו עד דמעות. עוד משפחה עוזבת... בגלל אלימות חרדית.