הספרייה העירונית גיבשה בשיתוף קבוצת יועצים ליד הממונה על הספריות מושג חדש בעיר. תחת הכותרת בית מדרש קהילתי, הספריה מנהלת ערבי מפגש עם דמויות ציבוריות 'מנהלים בגובה העיניים'.
אתמול התאספו ובאו כ-40 נוכחים לחוות את החוויה הייחודית לשמוע מכלי ראשון מנהלים בכירים בעירייה. על הבימה הציגו עצמם מנכ"לית העירייה הגב מירה מינס, גילה רונן מנהלת אגף הרווחה, ומעוז ביגון מנהל אגף החינוך, אין ספק כלל מדובר בדמויות משפיעות ביותר בניהול העירייה.
באשר לנוכחות הדלה, הממונה על הספריות לא התרשמה מהעובדה הזו וגם לטענת כותב שורות אלה שהפרסום היה דל השיבה בהתרסה במקום להקשיב להפנים ולחשוב מה ואיך , היא גלגלה אחריות לעברה של המנכ"לית, "תפקידה לחשוב איך להביא אנשים". והוסיפה הערה: "אתה יודע כמה היו במפגש שארגן משה שיטרית? לא יותר". כאילו כותב שורות אלו עורך תחרות בין האירועים או בין המארגנים. הולנדר הוסיפה הערה עוקצנית שזה לא המקום לכתוב.
בנוכחים, כן חשוב שתדעו, מספר חברי קיבוץ תמוז כולל מנחה האירוע, עובדי עירייה לא מעטים, (לא נורא אם יכירו את הבוסים שלהם) ומעט מאוד תושבים ערניים שאיכפת להם מבעיות מקומיות, כמו רצונו של אחד הנוכחים לקדם אקדמיה בעיר, או לפתור בעיית חינוך לתמידים מוסעים לקרית גת, או בעיה שהוצגה בפי אם אורחת אחת על מערך החינוך בגנים.
אם הייתה ציפייה למישהו לשמוע מהשלושה על מצב המערכת בה הם מתפקדים אז התאכזב, אפילו עניין השביתה המאיים של ההיסעים לא עלה בדיון בפני הנוכחים, לדעת כותב שורות אלה, צריך לחשוב איך לשלב ידע פנימי בתוך הצגת הנוכחות החשובה הזו.
אגב, הפסיד מי שלא הגיע, באמת היה מעמד מכבד ומכובד מבחינת הצגת הרזומה של האנשים האלה, רזומה שיוסיף לחנם אצל תושבי העיר אע"פ ששניים מהכוכבים האלה אינם מתגוררים בסביבתנו. ביגון, מנהל אגף החינוך, למשל נאלץ כל יום לבזבז שעתיים חצי על נסיעות למקום מגוריו.
כאמור הרעיון לכשעצמו רעיון מצויין, ואפילו חשוב לא פחות מקפה תרבות עוד יוזמה ברוכה שהציבור לא ממש מפגין נוכחות. האירוע האחרון עולה הרבה יותר כסף מההוצאות על הפעילות בספריה העירונית.
שתפו
