עירנו בת 67 שנים מזל טוב

פעם היה כשהזכירו את בית שמש בחדשות, היה זה בשל תל בית שמש, מקום תיירות אטרקטיבי, ותשרנה הפרות... דקלמו וציטטו מתוך ספר הספרים. היה שקט, רגוע, שליו. הנוף באמת נכנס לליבותיהם של האנשים מסביב. שדות האחו בה רעו הפרות בספר שופטים נראו אמיתיים מתמיד... אלא שכנראה הגלובוס כבר מסתובב מהר יותר, מהר מאוד.
אח"כ כשהנושא הזה נדוש דיברו על מפעל הטכסטיל, אנדרסן, שהסב את שמו ללהב, או אולי על ליבר בן רגע, שנמכר לחברת עילית. על מפעל המלט נשר הר טוב, על מפעל מנועי בית שמש או בשמו הראשוני טורובמקה ישראל, על מפעל האופניים הישראליים icm-, או אולי מפעל אמפא. גם כאשר היו דיונים סוערים על כוונה זו או אחרת לסגור איזה מפעל, ידעו קברניטי המקום להרגיע, להנמיך את הלהבות.
הגיע לידי חוברת שערכה עיריית בית שמש לפני כעשור שנים, עוד כאשר היה כאן ראש עיר בשם דני וקנין, ומנהל אגף חינוך בשם קלמו בוזנח, ודובר בשם יהודה גור אריה, כמעט כתבתי כאשר דיברו עברית... היום . השפה התחלפה. הסגנון השתנה.. מי שאמור לזכור ולציין אירוע בחיה של עיר לא ממש מעניין אותו.
השפה המדוברת בבית שמש היא שפת מלחמה, או לכל הפחות שפת הישרדות. שפה בה הלכסיקון התחלף ובמקום אחו, שדות, פרות, טבע, נוף, מדברים על בגץ, על בית משפט מחוזי, על בג"ץ, על שוטרים, על יס"מ- על ידויי אבנים, על פגיעה בהולכ ירחוב, על תקיפות נשים במרחב הציבורי, כאילו היינו ג'נין, .היום השיח הוא. על הפגנות, גדודי משטרה, על פקחים, על שמירה, על דוחו"ת, על יועצים משפטיים. ויש מי שינסה להסביר כיכאלה היו גם היו בעבר. מיד נשיבשאם היה בעבר, הרי זה לא באופן שכיח כמו היום... כאשר המשטרה והיס"מ הם חלק בלתי נפרד נהנוף.. מה תגידו על מעקבים, על זיופים, על גניבת בחירות, על מעצרים, על חשדות, על בתי משפט, על תביעות, תביעות ייצוגיות, על קנסות, על אפליה, על גזענות, על הפרדה, על חומות. איזו שנאה!! ציונים החוצה...
כי תראו לאן הגענו?
ושלא ינסו לנסות לתרץ. יש דיכוי, אין חופש ביטוי, אין בחירה, יש צביעות ואין מנהיגות. מה לעשות, זו התוצאה, זה המצב, זו המציאות.
מי בכלל זוכר שאת הנר של חנוכה הדליקו במעברה בשנת 1950. אין מי שיטרח להזכיר... זה כנראה לא חשוב. אפילו נעשה כבד. מי בכלל יזכור לקיים כאן איזה כנס לציון יום הולדתה של העיר. מה איכפת, למי איכפת?
67 שנים מאז חלמו אבותינו, העולים מבולגריה, מרומניה, מכורדיסטאן, ממרוקו, מתימן, מפרס, לבנות כאן מעברה ולחיות חיים ציוניים גאים, מוצאים עצמם בסביבה זרה, מדירה ולא רק נשים. מתנהגת בקיצוניות ובעיקר בחוסר נחת.
צר לי עלייך עירי שביום הולדתך אני מזכיר לך מה עברת במקום לדבר על תכניות העתיד. כי לפי מה שנראה עכשיו, אולי ימשיכו לבנות, כי זה מה שמעניין את מי שזה מענין. בנייה ועוד תכנית בנייה. איך לתת שירות לאנשים, איך לשפר את איכות חייהם, איך לתת להם להרגיש אחרת ממה שהם מרגישים, אין מי שעושה. העיקר לקחת את הלחם הביתה. כל אחד לעצמו, כל אחד לכיסו, כל אחד לפינתו שלו.
לא בטוח שהעיר בית שמש תמשיך להיות כפי שהיה נבנתה, עיר ציונית, עיר בה מונף דגל האומה העברית בכל חצר ובכל רחוב, מה שבטוח הוא שהעיר שינתה פניה. אפילו ללא הכר, בניה ובנותיה ברחו ובורחים ממנה בשעה שאחרים מגיעים לכבוש את גבעותיה
מה לאחל לך? שמצבך ישפר עלייך יותר בשנים הקרובות. שזקנתך לא תהיה שונה מימי בחרותך. ושהימים האלה – ימי הסיוט- יחלפו מהר. אולי אולי בקודקד של מאן דהוא צף ועולה איזה רעיון כדי לאפשר לכל אחד להתקיים בדרכו ובאמונתו.
יום הולדת שמח.