מאה ימים לבחירות האם צפויות הפתעות?

מאה ימים לבחירות והתמונה נכון לעכשיו במערכה עגומה יותר מתמיד. אם במערכת הבחירות לפני חמש שנים, בעת הזו היינו בקרב על הסקר שיקבע מי יוביל את הנהגה הציונית בעיר, הרי שהציבור בימים האלה עדיין תוהה ושואל שאלות שלא תמיד מתקבלות עליהן תשובות ברורות.

לפי מה שידוע נכון לעכשיו, ד"ר עליזה בלוך, היא המתמודדת היחידה במחנה הציוני על ראשות העיר מול משה אבוטבול החרדי ראש העיר מכהן. בלוך דמות חדשה ישנה נכנסה למערכה לפני כחודש ימים, ומאז היא מנהלת שיחות עם כולם, בעיקר עם תושבים, תתפלאו אפילו עם מתמודדים פוטנציאליים. בלוך לא תאהב את ההגדרה כמנהיגה למחנה, היא רואה עצמה נציגה בשם כלל התושבים.

היה ניתן לצפות שלפחות צד אחד בעיר, יעמוד ויקבל את ד"ר בלוך בידיים פתוחות, שלא לומר בשמחה. ד"ר בלוך הרימה את הכפפה בשם כלל הדואגים למצבה העכשווי של העיר ויצאה למסע לא פשוט כלל. היא הבינה שבהיעדר מתמודד אחר, אסור להפקיר את הזירה ולהותיר את משה אבוטבול כמועמד יחיד. לא טוב לדמוקרטיה, לא טוב בודאי לעתידה של עירנו. אלא שהצד הצפוי לתמוך במועמדות בלוך בחלקו מנמנם את זמנו ולא ממש נוטה לצאת אל הרחוב ולבשר כל בשורה, הרבה ערפל קרב, שאינו מבשר כל דבר. התלבטות? היסוס? כוונה להפריע? אחריות לא מתגלה כאן כלפי ציבור בוחרים, ובודאי כלפי ציבור תושבי העיר שמבקשים לגבש לעצמם עמדה לקראת הבחירות הקרובות. למה זה מגיע לעיר ולתושביה? נחזור ונזכיר אנחנו מדברים על מאה ימים לפני בחירות. אם יש למישהו כוונה כלשהי בבקשה שיצא לציבור.

מפלגת הליכוד יצאה בהצהרה ואף התקדמה במעשה, כאשר החלה להציג עבודה בלי שינוי מהותי בצמרת. בידי הליכוד טיוטת הסכם לקראת חתימה. למה לא חותמים? כאן יש חלוקות הדעות, אחת אומרת שעדיין אין תמימות דעים באשר לחתימה על הסכם עם אבוטבול, כל עוד יש מועמד ציוני לראשות העיר. הדעה השנייה מספרת בכלל דבר אחר, מי שמעכב את החתימה הוא אבוטבול ולא אחר, אבוטבול מבין שחתימה עם הליכוד פירושה ויתור על המרכיב החרדי החשוב שקרוי גוש דגל ושלומי אמונים. אלה דורשים דרישות שאבוטבול מתקשה לעמוד בהם. רוח ההסכם עם הליכוד לא מתאימה לשאר המפלגות השותפות הטבעיות של אבוטבול. העיכוב על החתימה כך מספרים נובע מחששו של אבוטבול שהמפלגות ש טרם סיכמו עמו יערקו לו.

ואולי צפויות לנו הפתעות כלשהן?

האם יכול להיות בכלל שהמותג מחנה ציוני הפך לנטל. בבחירות הקודמות היה מותג אחד שרבים כמהו אליו, מחנה ציוני, הרבה לפני שמפלגת העבודה אימצה אותו המותג הזה כמעט והביא ניצחון, כל המועמדים העצמאיים וכאלה שמחוברים עדיין לפוליטיקה הארצית, השתדלו להימנות על המחנה הציוני. אז מה קורה עכשיו? היכן אותם נבחרים שהקימו מפלגות כדי להתמודד על הזכות לייצג אותנו? אם לדעת מאן דהוא המותג הזה הוא נטל, מי גרם לכך? אם יש מי שמתכוון להמשיך לייצג את הציבור שיעמוד ויציג הישגיו ברבים לדיון ציבורי, ואם הוא/הם לא מתכוונים, אז לפחות שידעו לפרוש ויתנו לאחרים לנסות. כיום יש אחת שמוכנה לנסות ואפילו משתדלת, ד"ר עליזה בלוך. ממש כשם שרוב הציבור עמד מאחורי המחנה הציוני של 2013 צריך בימים האלה שעמוד מאחוריה של המועמדת שמסוגלת להביא לשינוי בעיר. יתרונה בכך שהיא מדברת לכלל הציבור ולא רק למשתייכים למחנה הציוני.